דני חלוץ התארח אמש ב"יומן" (ערוץ 1), במסגרת פאנל יחד עם אלוף (במיל.) יואב גלנט, שעסק במתקפה הצפויה של ארה"ב בסוריה – זמן קצר לאחר נאומו של ג'ון קרי, שר החוץ של ארה"ב.

הרמטכ"ל לשעבר התייחס למועד המתקפה ואמר כי יש לחכות להכרזה של נשיא ארה"ב. "אובמה לא ישאיר את ההכרזה על המתקפה לשר החוץ שלו. עד זה שזה לא קורה – זה לא קרה".

חלוץ הוסיף כי "זהו אינטרס ישראלי שאסד לא יפול היום. אסד הוא הרע במיעוטו. עד שיקום מנהיג אלטרנטיבי, יצמחו לנו שערות על כפות הידיים. כוחות האופוזוציה הם לא מאורגנים והמוטיבציה העיקרית שלה מתמצה בהתנגדות לאסד".

חלוץ סבור כי המתקפה תצא לפועל ולו רק "כדי לצאת ידי חובה. אמינותו של אובמה עומדת למבחן והוא חייב לעבור אותו".

בעניין אחר, חלוץ התייחס לכתבה ששודרה ב"יומן" על סיפורה של טייסת 102 במלחמת יום הכיפורים. "מלחמה מאוד-מאוד קשה. כל אלה שיצאו מהמלחמה הזאת – יצאו מחוזקים, אבל גם מצולקים עם צלקות מאוד עמוקות", אמר חלוץ שבמלחמה לחם בטייסת 201.

הרמטכ"ל לשעבר דני חלוץ התראיין הבוקר בתוכניתו של ניב רסקין בגלי צה"ל, עם פתיחת יומו השביעי של מבצע "עמוד ענן". חלוץ התייחס לשאלת הפסקת האש מול אפשרות של כניסה קרקעית של כוחות צה"ל לעזה: "מטבע הדברים, שני הצדדים ובעיקר הצד הפלסטיני, ינסה להוכיח כי הוא הגיע להסכם הפסקת אש מתוך עוצמה ולא מתוך חולשה – ועל כן צפוי המשך ירי עד כניסת ההסכם לתוקפו".

בעניין של אפשרות כניסה קרקעית אמר חלוץ: "העובדה שגויסו מילואים איננה סיבה להפעיל אותם, אם מגיעים למסקנה שאין צורך בזה. המצב הנוכחי לא יישאר זמן רב: או שתושג הסכמה, או שהכוחות יופעלו. אם יופעלו, יש מדרגות רבות באופן הפעלת הכוח, בעוצמה וביעדים – כל הנושאים האמורים עומדים לנגד עיני המנהיגים. בכל מקרה, עדיף לפתור את הבעיה בדו שיח, כי איננו רוצים להיות במצב שההישגים שהושגו עד כה, מתקלקלים כתוצאה ממהלכים, שמן הסתם, החיכוך בהם הוא יותר גבוה. אינני רואה איך מהלך כניסה קרקעי, יביא לתוצאה הרבה יותר טובה מהמציאות שאנו רואים ברגע זה".

לגבי טיבו של ההסכם, אמר חלוץ כי הוא צריך להכיל מספר אלמנטים יסודיים: "הראשון הוא שהמצרים צריכים להראות שהם חלק מהפתרון – לא בדיבור, אלא במעשה, על ידי יצירת חיץ בלתי עביר לאורך חצי האי סיני על מנת למנוע את צירי ההברחה. השני הוא הפסקת הסיכולים מצד ישראל. ישראל לא יוזמת סיכולים ממוקדים על אף אחד, אם לא יורים עליה ולא מאיימים עליה. והשלישי – לתת להם לקיים את שגרת חייהם בתמורה לזה שנוכל לקיים את שגרת חיינו. דקלרציות לשמן, אם אין בהן בטוחה, חבל להצהיר אותן – כי אז אתה שוחק את האמון שלך ואת כושר ההרתעה לקראת העתיד".

התמונות מאתר JINSA

דני חלוץ חזר לאחרונה מארה"ב שם העניק סדרת הרצאות לצוערים בשלוש אקדמיות של הצבא האמריקאי.

ההרצאות התקיימו במסגרת תוכנית של ארגון ארגון ג'ינסא (The Jewish Institute for National Security Affairs -JINSA), המבצע מזה שנים רבות פעילויות הסברה בקבוצות שונות בקרב הציבור האמריקאי, שמטרתן הצגת הזווית הישראלית בזירה הצבאית-בטחונית. התכנית גם כוללת גם ביקור לימודי של החיילים בן שלושה שבועות בישראל.

במסגרת הרצאותיו של חלוץ, שהתקיימו באקדמיית חיל האוויר, אקדמיית ווסט-פוינט והאקדמיה באנאפוליס, הסביר הרמטכ"ל לשעבר את דעותיו בנושאים בטחוניים שונים הקשורים לישראל, ביניהם: ה"אביב הערבי" (אותה כינה "רעידת האדמה בעולם הערבי"), האיום האירני ומאזן הכוחות במזרח התיכון. הוא הזכיר לחיילים כי דמוקרטיות לא נולדות בין לילה והדגיש את הצורך של התמקדות בשמירה על היציבות והביטחון באיזור.

בקשר לאיום האירני, אמר חלוץ כי למרות שצריך להכין את האופציה הצבאית, יש להשתמש בה רק כמוצא אחרון לאחר שכל האפשרויות האחרות מוצו. עוד הדגיש בנושא זה שהאיום האירני הוא בעיה גלובלית ולא ישראלית בלבד, מפני שאם אירן תצליח לפתח נשק גרעיני היא תגרום לאי-יציבות במזרח התיכון כולו.

הרמטכ"ל לשעבר דני חלוץ התראיין אתמול בתוכנית "פוליטיקה" של הערוץ הראשון והתייחס לנאומו של ראש הממשלה נתניהו בקונגרס האמריקאי. "הנאום היה מוצלח מבחינה רטורית ומבחינת האופן בו הוא הוצג, אבל השאלה היא התכנים. נאומים טובים ראינו רבים – כמה הביאו לנו תוצרת? מעטים", אמר חלוץ.

"מעבר לזה, העולם אינו מרוכז בקונגרס האמריקאי, יש את אירופה, רוסיה, העולם האחר. צריך להסתכל מעבר למידת האהדה בארה"ב, למרות שהיא חשובה.

עתיד הסכסוך: "מתי התסריט יתבצע והאם הסרט יהיה טוב – זה תלוי בשחקנים".

בנוגע לפתרון המדיני אמר חלוץ כי "עלינו להגיע לסוג של פיתרון או מו"מ. היה אם לא הצליח – לפחות נוכל לבוא לציבור ולהגיד שניסינו הכל. אני לא בטוח שהנאום של נתניהו זורע את הזרעים של 'לנסות את הכל'. אי אפשר להגיע לפתרון מלא ומוסכם מבלי שכל הנושאים מונחים על השולחן. תיאורטית יש תסריט, אבל מעשית הוא רחוק. מתי התסריט יתבצע והאם הסרט יהיה טוב – זה תלוי בשחקנים".

חלוץ התייחס לעתיד הסכסוך ולמדינה פלסטינאית, ואמר: "תאריך היעד הראשון שצריך לעמוד לנגד עיניו הוא חודש ספמטבר, לקראת הדיון באו"ם. אני לא יודע אם בתקופה זו העמדה הישראלית תקבל גיבוי, עד כדי אי-קבלת ההצעה הפלסטינאית להכיר בהם. וזאת שאלת מפתח – אם הם יקבלו את ההכרה: הכדור יהיה בידינו".

על המצב הביטחוני: "הפלסטינים הבינו שהטרור לא שירת אותם"

על החשש לאינתיפאדה שלישית, אמר הרמטכ"ל לשעבר: "אני חושב כי גם הפלסטינים הפיקו לקחים מהעובדה שהטרור לא שירת אותם בשום דבר. הם לא זכו לאהדה עולמית ובסופו של דבר ספגו בשל הטרור הזה מכה קשה.

אבל צריך לתת את הדעת לגבי המהפכות בעולם הערבי ולכוחו של ההמון השקט, הלא-טרוריסט. כמו שראינו, הוא יכול לעשות הרבה דברים ואני לא מניח שאנחנו נתעמת מול המון שקט שכזה".

דני חלוץ התראיין היום בצהרים לתוכנית "בצהרי היום" של אסתי פרז ברשת ב', בעקבות חיסולו של הארכי-טרוריסט אוסמה בין-לאדן. "זהו הישג עצום לאמריקאים ולאובמה", אמר הרמטכ"ל לשעבר. "החיסול מעיד שהמלחמה בטרור דורשת נחישות והתמדה והיא לא נגמרת בפעולה אחת".

חלוץ התייחס בדבריו למשמעות של החיסול: "אין לצפות שהחיסול של אוסמה יחסל ארגון שלם. המשמעות היא הסמל. בעולם של דימויים וסמלים התבצע כאן מהלך כנגד הסמל שמייצג את כל הארכי-טרוריזם העולמי. החיסול גם מאוד משמעותי בדימוי ובתדמית של אובמה, במיוחד על רקע מדיניותו הפייסנית. גם הוא הבין שחיבוק או הושטת יד ורצון להתפייס, איננה עומדת מול הצורך להמשיך ולפעול נגד הטרור".

אני מניח שלחשש מנקמה יש יסוד", המשיך חלוץ. "ראינו בעבר שטרוריסטים נוטרים ונוקמים. אבל הדרך היחידה להתמודד מול טרור היא להרתיע ולאיים פיסית על מנהיגיו והמוציאים לפועל. אין להם מה להפסיד. הם נלחמים על טריטוריה לא שלהם, ולכן רק האיום הפיסי יכול להרתיע ולהצר את צעדיהם – וזה נכון גם לגבי הטרוריסטים כאן.

הידיעה שיש חרב המתנופפת על ראשם, שביום מסוים כשיווצרו התנאים תונחת על צווארם, היא ידיעה מרתיעה – וטוב שהם יהיו מורתעים".

חיוניותה של מערכת העבודה הסוציאלית מקבלת משנה תוקף בשל מספרן הגדל של הבעיות החברתיות-כלכליות בישראל. די לנו אם נתבונן בנושאים שעלו באחרונה על סדר היום כדי להבין כי הבעיה שבפניה ניצבת ההנהגה הכלכלית היא רוחבית ועמוקה. שכר המינימום, שכר הבכירים, מצוקת הקשישים ומחירי הדלק, המים והדיור – כולם עוסקים בצורך להגדיר סדרי עדיפות באשר לחלוקת משאבי המדינה בין אוכלוסיות שונות בחברה.

פתרון הבעיות צריך להתחיל בקביעת מדיניות חברתית-כלכלית ארוכת טווח שיעדה צריך להיות הקטנת הפערים בחברה. לאחר שנגדיר מדיניות כזו, נידרש לבחון את התחומים לטיפול, שיאפשרו את מימוש המדיניות בגישה רוחבית לפי סדר עדיפות ידוע וגלוי לכל.

כיבוי כל שריפה בנפרד לא מטפל בבעיית השורש – הפרת האיזונים בחברה הישראלית. הפערים בין הקצוות גדלו עד למצב שבו המדינה, יחד עם ארה"ב, מובילה בעולם המערבי המפותח בפערים שבין העשירון העליון לתחתון. עומס המיסוי העקיף המוטל על הציבור גדול מהמקובל בעולם המערבי ומכביד שבעתיים על האוכלוסיות הנמנות עם השכבות החלשות.

לעתים אנו עומדים משתוממים מול המלל הרב בעניין שתי אוניות איראניות, שגם אם הגעתן לים התיכון מסמנת שינוי במדיניות האיראנית, אין בהן שום איום ממשי על ישראל, זולת העובדה שהעצמת נוכחותן מאפשרת לדחות את הטיפול באיום האמיתי – המשבר החברתי.

בישראל יש גורמים מובנים, חברתיים וכלכליים, לחוסר השוויון. אין זה נכון וגם בלתי אפשרי לייצר שוויון חברתי-כלכלי מוחלט. אנו חייבים לעודד יוזמה, יצירתיות והעזה חברתית כלכלית. עידוד זה טומן בחובו יצירת אי-שוויון. השאלה היא עד כמה ועל חשבון מה ומי.

כדי לטפל באתגרים שבפנינו, עלינו לחזק את הלכידות החברתית. חברה בריאה מושתתת, בין השאר, על סולידריות חברתית. זו אחת מאבני היסוד של חברה בריאה. חברה מתקדמת צריכה למדוד את האי-שוויון שבה במושגים יחסיים ולא במספרים מוחלטים. הפרט בחברה מודד עצמו יחסית לחברה שבה הוא חי ולא ביחס לחברות אחרות.

כן, הקשישים הישראלים נחשבים לעשירים ביחס לעניי העולם השלישי, אך הם חיים כאן. הדבר נכון גם לגבי עובדים סוציאליים ולגבי רבים אחרים שקולם אינו נשמע, מכיוון שאינם יכולים לאחוז בצווארה של המדינה. תשלומי העברה בין הקבוצות השונות אינם פתרון לבעיה, משום שהם מנציחים את הבעיות ולא פותרים אותן.

בחינת האי-שוויון בראייה בין דורית מראה כי המצוקה עוברת בירושה והמעבר בין שכבות סוציו-אקונומיות הוא מזערי. עלינו לטפל בהגדלת מרחב ההזדמנויות לאוכלוסיות מוחלשות כדי שיוכלו לטפס בסולם החברתי-כלכלי באמצעות מערכת חינוך איכותית, שתכשיר את הדורות הצעירים להשתלבות בתעשיות המתקדמות, ובאמצעות תמורה הגונה וראויה יותר לעבודה והקטנת המיסוי העקיף באופן משמעותי.

ככל שאנו עוברים מכלכלה עתירת עבודה לכלכלה עתירת הון, עלינו לוודא שיותר אנשים ישתלבו בה. לשאלה מניין ניקח את המשאבים לטפל בצרכים החברתיים, קיימת תשובה, והיא טמונה בצורך למתן את מהירות המעבר לחברה "אמריקאית" ולפתור את הסוגיות שעל הפרק – כדי לפנות משאבים ומנהיגות לטיפול בבעיות החברתיות.

המאמר פורסם הבוקר באתר TheMarker