אמיליה ארהרט - הטייסת המפורסמת הראשונה
העולם ציין השבוע מאה שנה ליום האישה הבינלאומי. יום זה מוקדש לציון הישגיהן של הנשים בעולם בתחומים שונים ולזכרן של נשים בכל רחבי העולם, שלחמו בעבר למען השגת שיווין זכויות ולמען נשים הנלחמות על כך גם היום. יום האישה הבינלאומי מציין את ההישגים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים של נשים בעבר ובהווה ומסמן כוונות ותקוות לעתיד.
מאת: דני חלוץ
במובנים רבים ניתן לומר בסיפוק, כי המאבק עלה דרך המלך. נשים צמצמו פערים באופן משמעותי מול הגברים. נתוני 2011 של התמ"ת מורים כי הפערים המגדריים, בשיעור ההשתתפות בין המינים בכוח העבודה כמעט שנסגרו באוכלוסייה היהודית. שיעור ההשתתפות של נשים כיום נמוך אך במעט מזה של הגברים – 76.9% לנשים ו- 79.7% לגברים. עם זאת, שכר מועסקים גברים גבוה מזה של נשים. פערים אלו מתקיימים, הן ברמת השכר החודשי(ברוטו),שעומד על 6,285 ₪ לנשים, בהשוואה ל- 9,669 ₪ לגברים, והן ברמת השכר (ברוטו) הממוצע לשעת עבודה העומד על 41.8 ₪ לנשים, בעוד שלגברים 49.6 ₪.חובה עלינו לפעול כחברה מתוקנת, למען השוואת התנאים ורמת השכר לשעת עבודה, ללא קשר למין העובד.
יש נושא כאוב המעיב על תמורות חיוביות אלו בחברה הישראלית והוא נוגע לאלימות המופעלת כלפי נשים. נראה שקיים זילות ב "חיי האישה" המתבטא בהפגנת אלימות כלפיה. אלימות כלפי נשים היא תוצאה ישירה של האלימות במשפחה, הפוגעת באושיות החברה הישראלית., יש להלחם בתופעה בחומרה. אלימות במשפחה צריכה להיות אחד מן הנושאים הראשונים במעלה בסדר היום של הממשלה, רק כך ניתן יהיה להצליח במלחמה בתופעה נוראה זו. החוק למניעת אלימות במשפחה אשר נחקק בשנת 1991 לא נאכף כראוי. מקרי האלימות הקשים להם אנו עדים בשנים האחרונות, מעוררים את השאלה האם לא ניתן היה למנוע אסונות אלו,אילו גורמי הרווחה והמשטרה היו מתערבים בשלב מוקדם יותר במתרחש בתוך המשפחות הללו. חומרת הבעיה מעידה מן הסתם, על סדר עדיפויות לוקה והקצאת משאבים לא נכונה של הממשלה המכהנת.
בחודש האחרון איבדנו שתי נשים. אמהות לילדים, נשים משכילות, בעלות מקצוע שנרצחו ע"י בעליהן. העובדת הסוציאלית מירי קליין ז"ל מהישוב מסד והמורה א' ז"ל מקריית אתא איבדו את חייהן וילדיהן נותרו יתומים. בשנת 2010 נרצחו 15 נשים בידי בני זוגן, המספר הגדול ביותר בשנים האחרונות.
ההתמודדות היום יומית עם אלימות במשפחה חייבת להיעשות ע"י פעילות מערכתית כוללת של גורמי אכיפת החוק, מערכת הרווחה ומערכת החינוך. החמרה משמעותית בענישה במקביל לפעילות חינוכית עשויים להוות בסיס הרתעתי אפקטיבי.
• מניעה, באמצעות מערכת החינוך יש לנקוט בכל האמצעים על מנת למנוע מלכתחילה את מקרי האלימות הקשים. האמצעי המרכזי להשגת מטרה זו הוא החינוך שכן ניתן להבחין בסממני אלימות כבר בגיל הרך. יש ליצור תוכניות חינוך לסובלנות, לכבוד הדדי תוך העברת מסר ברור כי אלימות היא פשע ואסורה לחלוטין. בשנת 2010 פרסם האו"ם באמצעות היחידה לקדום נשים, מדריך לחקיקה נגד אלימות נשים, המדריך ממליץ על חקיקה שתקבע חינוך חובה הדוגל בין היתר בזכותן של נשים לחיות ללא אלימות. בספרד, מכסיקו ובקליפורניה כבר מיישמים זאת במערכת החינוך. על הממשלה להקצות משאבים לכך במסגרת מערכת החינוך, בין היתר ע"י חיזוק מעמד העוסקים בהוראה באופן ישיר.ועידוד קוד אתי נגד אלימות בכלל ונגד נשים בפרט.
• מחקרים מעלים שקיים קשר ברור, בין אלימות במשפחה ובין אלימות בקרב בני נוער העדים לאלימות במשפחה. נדרש טיפול שורש בחינוך נגד אלימות כבר מגיל הנעורים – הכשרת גורם (מורה או אחר) בכל בית ספר שישמש כנציב הטיפול בבעיות אלימות בבת הספר, יצירת מנגנון-על, שיבטיח ממשק רציף בין גורמי חינוך לגורמי אכיפה לצורך טיפול מיטבי באלימות זו; יצירת קמפיין תקשורתי שמטרתו דה-לגיטימציה של אלימות במשפחה ובבית הספר ועידוד חשיפתה; יצירת נהלי טיפול במעשי אלימות באופן שיבטיח תגובה מיידית, החלטית ומרתיעה למעשי האלימות.
• הרתעה : כמעט אין ספק שכל אדם במדינת ישראל יאשר כי בשנים האחרונות, תחושת הביטחון האישי נמצאת בירידה. הנשים בחברה הישראלית מרגישות זאת ביתר שאת. לתחושה זו בציבור נלווים לא פעם רגשות זעם ותסכול נוכח התרשמות מחולשת המדינה ומערכות האכיפה שאינם משכילים להתמודד כראוי עם תופעת האלימות במשפחה. פשיעה בהיקף נרחב אינה גזירה משמיים,אך בפועל מעט מדי נעשה כדי להתמודד עימה באופן אפקטיבי שיניב תוצאות נראות לעין.
• יש להגביר את אפקט ההרתעה על ידי ענישה חמורה יותר לפשעי אלימות. טיפול שורש בעבירות האלימות במשפחה, חייב להיעשות באמצעות יצירת מנגנונים שיבטיחו חשיפה של עבירות אלו, רוב הגברים הנוקטים באלימות מועדים לנהוג כך פעמים רבות. על כן יש לקדם חקיקה שתחייב הטלת העונש המקסימאלי הקבוע בחוק לאדם שיורשע בפעם השנייה בביצוע עבירות חמורות שפגיעתם בחברה קשה.
• יש להגביר את תחושת הביטחון האזרחי ע"י חיזוק גורמי אכיפת החוק באמצעות מדיניות ענישה מחמירה.
יום האשה הבינלאומי הוא ציון דרך חברתי ראשון במעלה. ההתייחסות לאדם כאדם ללא הבדל מין, דת וגזע היא אבן יסוד לחברה מתוקנת, דמוקרטית וצודקת. אסור לנו להמתין רק לשכל הישר כדי להביא לשיוויון זכויות וחובות מלא, עלינו להאיץ התהליכים כדי לא להצטער כל פעם מחדש על התוצאות הטרגיות של ההשתהות בטיפול בבעיה.
איננו מורגלות באמירות נחרצות של גברים בסוגיית מעמדן של נשים והאלימות נגדן.
דן חלוץ מעלה על סדר היום הציבורי את האלימות נגד נשים, ואני מברכת על כך. אלימות נגד נשים היא בעיה של חברה ולא של נשים, וראוי שאנשי ציבור יראו במאבק בתופעה משימה לאומית.
אני רוצה להוסיף למאמר ושל דן חלוץ את אחת התופעות המדאיגות שמשפיעות על בצורה לא מודעת על הציבור בכלל ועל הדור הצעיר בפרט. מדובר בפרסומות, שמקיפות אותנו מכל עבר. בטלויזיה, בעיתון, באינטרנט, או ברחוב. מאינצ'ים בודדים ועד עשרות מטרים מרובעים.
פרסומת יכולה להיות הרסנית,
כשהיא מציגה את אידיאל היופי, ומעודדת הפרעות אכילה,
כשהיא מראה את האישה מאושרת ומסופקת כשהיא שואבת, מכבסת, או מנקה,
וגם כשהיא מציגה את האישה כחפץ, שאפשר לגעת, להרביץ או לאנוס אותה.
את התופעה הזו חייבים להפסיק!
כי חברה שבזה לגופה ונפשה של אישה, פוגעת בכבודה של מדינה, שרוצה להיות נאורה, דמוקרטית והגונה.
אנחנו חייבים לזכור שאישה שווה היא משפחה שווה היא חברה שווה היא מדינה שווה.
שרית ארבל