כאשר חשבתי על מה אדבר לא צפיתי את הדינמיקה המטורפת של תהליכי קבלת ההחלטות האנטי דמוקרטיות במדינת ישראל בהנהגת הנאשם הנמלט מרחוב בלפור. בכל רגע שחולף אנו עדים לכרסום נוסף ביסודות הרעועים ממילא של הדמוקרטיה הישראלית. זו הסכנה האמיתית והמיידית עוד לפני הקורונה והאסון הכלכלי.
את השכל הישר החליף שכל עברייני, המחשב בכל רגע נתון מהו נתיב המילוט מן ההתנגשות הצפויה בקיר המשפטי. אפילו הוייז כבר מתקשה לעקוב… אוי לנו אם אנו זקוקים רק לחסדי בית המשפט כדי להושיענו מלפיתת החנק של לואי, אנטואנט והצפרדע (כשינושק על ידי מי שהיא ייתכן ויהפוך לנסיך). לאן נעלמו ומדוע נאלמו אבירי כחול לבן, שוחרי הגנת הצדק והדמוקרטיה? כיצד זה שהיועץ המשפטי נותן ידו לדחיות בדיוני ניגוד העניינים, הצוללות ובקרוב תגיע שעתה של דחיית משפטו…
הנתונים מדברים בעד עצמם:
26% מן הנדבקים באים מן מגזר החרדי.
12% מן המגזר הערבי
9.7% מכל השאר.
מה צריך יותר כדי לקבוע התייחסות כללים אחרים לסגר, גיאוגרפית, אזורית, מגזרית על מנת לטפל במגיפה ולא לטפל במפגינים. בבריאות העם לא מטפלים בכלים של פשרות פוליטיות, במיוחד לא כאשר המוביל עצמו זקוק לסיוע בריאותי.
לא טיפול במגיפה מחפש הנאשם אלא טיפול במחאה, העיסוק האובססיבי בנושא ההפגנות מוכיח יותר מכל שהוא באובדן עשתונות מוחלט, בוורטיגו. הבעיה היא שמי שלא נחלץ מוורטיגו דינו להתרסק על מטוסו, רק שבמטוס הזה יושבים כולנו. ערבים ויהודים, חילוניים ודתיים, דרוזים וצרקסים, צעירים ומבוגרים.
נראה שהנאשם החליט להתרסק ולקחת איתו לאבדון את כולנו. במה מותר השלטון והשליט מאזרחיו? באחריות הכוללת!!! המקום בו הסמכות והאחריות מתלכדים הוא אצל השליט. כל יום מחדש אנו למדים על דרכים חדשות להתחמקות מאחריות. לא ניתן לכתור לעצמך כתרים ברגעי ההצלחה ולחלק את הקוצים לכולם, זולתך, בעת הכישלון. גם אם ינסה לברוח מאחריותו, היא תרוץ בעקבותיו עד שתשיגו ותתבע ממנו לתת דין וחשבון לאזרחיו על מעשיו ומחדליו.
חטאי 2020, כמו חטאי 1973, נעוצים בראש וראשונה ביהירות ההנהגה והמנהיג. בגישת אני ואפסי עוד. אז זה היה בדחיית היוזמה להסכם עם מצרים, שהסתיימה במלחמה נוראה שבעקבותיה קבלנו את מה שיכולנו לקבל בלעדיה. היום זו מנהיגות של נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים שהתרברב בהישגיו המופלאים לפני ארבעה חודשים ולא הבין שזחיחותו הביאה עלינו את האסון הנוכחי. אז זה היה אני ואני ואני ואני ועכשיו זה אתם ואתם ואתם.
לא המנהיגות המדינית ניצחה ב 73 והיא לא תנצח ב 2020. גבורת הלוחמים והצוותים הרפואיים, בשדה הקרב, אז. במחלקות הקורונה היום, היא שהופכת מפלה לניצחון. במלחמת יום כיפור, העם ניצח את האויב ויצא למחאה נגד המנהיגות, גולדה מאיר לא עצרה את המחאה נגדה.
היום במחדל הדמוקרטיה, הכלכלה והקורונה, הנאשם מבלפור מנסה להביס את עמו שלו בניהולו המתמשך והכושל. ניהול אופרטוניסטי שמונע על ידי מוטיבציה אחת – להמלט מאיימת הדין. במחדל יום כיפור האשם הוטל על אנשי הצבא.
במחדל הקורונה האשמה על העם הלא ממושמע, על המפגינים ועל דר׳ שאשא ביטון, היחידה שמרהיבה עוז לזעוק שהמלך הוא ערום. בעוד כל גיבורי התהילה הסובבים את הנאשם נאלמים דום. המנהיגה של מלחמת יוה״כ פרשה מן החיים הפוליטיים בעקבות המלחמה, הנאשם מבלפור יסיים את הקריירה הפוליטית בשנה הבאה. זו יותר משאלת לב מהערכה מבוססת.
ההשוואה בין המחדלים מראה שהנאשם מרחוב בלפור גובר בנוקאאוט על גולדה מאיר. הוא נאשם עם שלושה כתבי אישום חמורים, חסר לחלוטין כושר ניהול, מתקשה בקבלת החלטות, למעט ההחלטה להקריב עם שלם על מזבח בלפור.
הוא משקר כל יום מחדש, הוא יודע שהוא אשם ולכן נלחם מלחמת חורמה על מנת להמשיך ולשבת כסא לו הוא איננו ראוי. הוא לא בוחל באמצעים, הכל מבחינתו מותר כדי לשמור על מרי אנטואנט בארמון. הוא ממשיך לשסות ולפלג גם כשחרב הדין מתקרבת אל צווארו, הוא מסית את החרדים במפגינים, הוא בונה את האויב לבחירות הבאות, הלא הם אנשי המחאה.
אם חפצי חיים אנו, עלינו להמשיך במחאה עד שיבוא השינוי. ממלחמת יום כיפור קבלנו שלום עם המשמעותית באויבותינו, מן המלחמה הנוכחית ייקח לנו שנים ארוכות להתאושש. שנתיים אבודות כלכלית, בריאותית, השכלתית וחברתית. אין כפרה על האסון שהנאשם מביא עלינו. בערב יום הכיפורים אנו נוהגים לברך בגמר חתימה טובה. לנאשם מרחוב בלפור אני מציע לא לזייף את החתימה, כי על חטאיו כלפי העם אי אפשר לכפר.
