אבל אני מציע שלא נבדוק אם כל העובדות מקובלות, אלא להסתכל על המגמה. הוא דיבר לקהל בעצרת ולקהל שיושב ברמאללה עם הרבה פאתוס ושיחק על הרגש של 193 מדינות המדינות החברות באו"ם". חלוץ הדגיש כי בעקבות עצרת האו"ם ידה של ישראל אינה על העליונה וכי ה "וטו האמריקאי איננו נצחי".

בהמשך הדיון, לאחר נאומו של נתניהו, חלוץ ציין כי "כשראש הממשלה נואם בעצרת האומות המאוחדות הוא גם ראש הממשלה שלי. בצד העובדתי תיאר ראש הממשלה דברים נכונים. הבעיה היא שכל צד חושב שהוא זה שצודק. השאלה שמוטלת לפתחנו, יותר מאשר לפתחם, היא איך לוקחים את המציאות הנוכחית ומשנים אותה ואיך מתקדמים ולא נתקעים או נסוגים לאחור, כי השעון ממשיך להתקדם".

צפו בסרטון:

אם מסתכלים על הממד הטקטי, יש פה לכאורה הישג של ישראל, ששיבש את המהלך הפלסטיני, או השהה אותו קמעא. במימד האסטרטגי – נשארנו באותו מקום. אם מו"מ זו הדרך – לא היה צריך את הנאום בשביל זה. בסופו של דבר צריך ליזום ולנצל את הרוח הגבית שהנאום נתן למדינת ישראל".

צפו בדיון:

לפניכם טור אשר כתב דני חלוץ, שהתפרסם ביום חמישי האחרון באתר האינטרנט MAKO. בטור התייחס הרמטכ"ל לשעבר למשמעות תהליך ההכרה במדינה פלסטינית באו"ם.

קרב המאסף באשר להחלטה הצפויה של עצרת האומות המאוחדות בנושא ההכרה במדינה פלסטינית הוכרע עוד בטרם החל. כן, עוד תהיינה מדינות שתעבורנה מצד אומרי ההן לצד הנמנע או המתנגד, אך הרוב האוטומטי של המדינות הקרויות "בלתי מזדהות" (ובאמת הן המדינות המזדהות ללא סייג עם הפלסטינים), יחד עם מספר מעצמות ובתוספת מדינות שאינן מצויות במחנה כזה או אחר, יאשרו את ההצעה. המהלך הפלסטיני הוא מהלך נטול סיכונים – במקרה הטוב ייצאו נשכרים, במקרה הרע לא יהיו ניזוקים.

עוד קיימות אפשרויות של התערבות כוח עליון בדמות: רעידת אדמה בדרגה 8 בסולם ריכטר, או התחדשות הסופה איירין לעוצמה 5 ואולי מהלך יוצא דופן של משרד החוץ, הביטחון או הדתות, שיכולים למנוע טכנית את התרחשות הדבר ב-20 בספטמבר. אך מה חשיבות התאריך כאשר אנו מתעלמים מן התהליך.

ביום שאחרי ואולי כבר בערב ההכרה של מרבית אומות העולם ב"זכותם" של הפלסטינים למדינה משלהם נהיה עדים למה שהיו עדים הוריי בכ"ט בנובמבר 1947. מן הסתם, יתלוו לכך יריות באוויר, יידויי אבנים פה ושם והתקהלויות בלתי מזיקות אך מאד מעצבנות. הן תהיינה מעצבנות כי ההתייחסות לתאריך השכיחה מאתנו את העובדה היסודית שאנו חיים בעיצומו של תהליך שבסופו של יום יסתיים בצעדים מעשיים למימוש ההכרזה של האו"ם, אם מרצון ואם בכפייה.

נכון, הווטו האמריקני במועצת הביטחון ימלט אותנו בטווח הקצר מהפיכת ההחלטה ההצהרתית להחלטה מעשית, אך האם לעולם חוסן? לא! השמש תמשיך לזרוח ב-21 בספטמבר, השעון לא יעצור מלכת. אך המדד אינו מה יקרה מיד אחרי אלא לאן ימשיך להוביל אותנו התהליך הזה, שמושכותיו ניטלו מידינו עת בחרנו לשבת על הגדר ולראות מה יילד יום, עת בחרנו להגיב ולא ליזום.

אינני שייך למהלכי האימים על הציבור המנבאים שחור משחור ביום שאחרי. לא מנהרות של דם אני חושש. גם הפלסטינים, ככלל, מבינים שטרור לא ישרת את השגת מטרותיהם. מעשי טרור יכולים לקרות (ראינו זאת אך לפני שלושה שבועות) עם וללא קשר לתאריך הנקוב. תמיד יהיו בינינו כאלה שייחסו אותם ל-20 בספטמבר וייראו בכך אמתלא להצדקת עמדתנו. מהי?

אנו צריכים להיות מוטרדים שבעתיים אם הפלסטינים יפעלו בדרכים שקטות שתכליתן לעורר דעת קהל עולמית אוהדת. אם ייצאו להפגנות מחאה בסגנון המחאה החברתית הישראלית ויוסיפו לססגוניות והאותנטיות המאורגנת גם עלה של זית ביד כל מפגין. או אז יגבר הלחץ על מדינת ישראל. שאון מחיאות הכפיים בבית הקונגרס האמריקאי אסור לו לסנוור אותנו מלראות את הבעיה, הנמצאת פחות מעשר דקות נסיעה מירושלים ודקת מעוף גראד מבאר שבע.

הבעיה בפניה נעמוד אינה טמונה בהיקף הטרור שיקום עלינו, גם לא ביחס הקולות התומכים מול המתנגדים וגם לא ב"ערכיות" שאנו נותנים להצבעה של מדינה זו או אחרת על פני רעותה. הבעיה טמונה בכך שאנו נמצא עצמנו בבידוד בין לאומי הולך וגובר, שהכלכלה שלנו עלולה להיחשף למתקפה וולונטרית מצד מדינות, ארגוני עובדים ושל גורמי פיתוח, ייצור וסחר ציבוריים ופרטיים בעולם כולו, שיעשו חשבון פשוט של רווח והפסד.

הבעיה טמונה בכך שמעשה בלתי אחראי מצד גורמים קיצוניים באחד מן הצדדים יכול להצית בעירה גדולה. הבעיה טמונה בכך שהעולם הערבי המפולג, המפוצל והמתקומם ייראה בכך סיבה טובה להפנות את קיטור הבעיות הפנימיות שלו לכיווננו.

מה צריך היה לעשות? ליזום יוזמה מדינית אמיתית ופרקטית אשר יכולה הייתה ליצור דיאלוג בין הצדדים ומונעת את הפניה של הרשות הפלסטינית לאו"ם. ניסיון כן ואמיתי מצידנו היה משיג לכל הפחות מצב בו ישראל לא נתפסת בדעת הקהל העולמית כסרבנית שלום, אלא דווקא הצד השני.

מה ניתן לעשות כעת? להודיע, עוד לפני ההצבעה בעצרת האומות המאוחדות, על מה אנו מסכימים ללא תנאי ועל מה אנו מוכנים לדון במו"מ. ביום שאחרי, חובה עלינו להוביל מהלכים מדיניים שישנו את הגישה הבין לאומית כלפי מדינת ישראל. מהלכים מדיניים שכאלה צריכים להיות מוצגים לגורמים המעורבים בלבד ולא באופן גלוי. מו"מ אינו יכול להתנהל בהצלחה בפומבי.

אינני מציע לכרוע ברך ולא להיכנע לאף חורש רעתנו, אך עלינו להבין שמחיר הפתרון, כל פתרון, ילך ויעלה ככל שנאריך את זמן גרירת הרגליים והוא יהיה גבוה מאד אם ייכפה עלינו. הרכבת הזו, של מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, יצאה מן התחנה בהסכמי אוסלו, לפני יותר מ-16 שנים. היא יכולה לרדת מן הפסים ולחזור אליהם, היא יכולה לעבור תאונה כזו או אחרת שתעכב אותה במסעה אל היעד, אך במועד כלשהוא היא תגיע אל תחנתה הסופית.

דני חלוץ התארח אתמול באולפן החדשות של ערוץ 2 בדיון על ההסלמה בדרום יחד עם יונית לוי, רינה מצליח, אהוד יערי ורוני דניאל. הרמטכ"ל לשעבר התייחס לסבב חילופי האש בין עזה לישראל, שהתחיל בעקבות מתקפת הטרור שהתבצעה ביום חמישי על הכביש בגבול מצרים.

"השאלה היא לא מי יוצא מזה טוב או רע", אמר הרמטכ"ל לשעבר בנוגע לחילופי האש. "השאלה היא איך זה משפר את מצבינו ומי נמצא עם היד על ההדק – וכרגע זה החמאס. הנושא באחריות הוא החמאס – הוא הנבחר, הוא המנהיג, הוא המורה"

לפי חלוץ, יש שני מרכיבים לבעיית ההסלמה. המרכיב הראשון הוא מצרים. "הדבר החשוב ביותר הוא לשמור על הסכם השלום", התייחס חלוץ להתבטאויות בלתי אחראיות, שלדבריו, יכולות לפגום במרקם היחסים העדין בין שתי המדינות. "אני כרגע לא רואה רואה סכנה של ממש ביחסים, אבל חלק מהאנשים הולכים על הסף באמירותיהם. אלה שמציעים לפעול בסיני עושים מקח טעות. אין מושג כזה 'גבול של שלום' באזורינו. האחריות היא עלינו בראש ובראשונה".

המרכיב השני, לפי חלוץ, הוא החמאס. לדבריו אסור לעשות הבחנה בין הארגונים השונים ובדרך זאת לפטור את החמאס מאחריות כוללת לגבי המתרחש בעזה ובטח שאסור להשאיר את השליטה אצלם. "מה נעשה אם התוקפנות תמשיך גם כשתתחיל שנת הלימודים?", שאל.

"הסטטיסטיקה תהיה בעוכרינו והיא תביא אותנו לנקוט בפעולה שלא רצינו לנקוט מהתחלה. צריך לרדוף את מנהיגי החמאס – מהדרג התחתון ועד הדרג העליון. הם לא יכולים מצד אחד להיות מסוגלים לכפות הפסקת אש ומצד שני לא להיות מסוגלים למנוע אותה".

פגישה בראשי החמאס לא יכולה להצית את האש?

"את המחיר אנחנו משלמים ממילא מעת לעת", השיב חלוץ. "יש לפעול בשיקול דעת ובמחשבה תחילה. יחד עם זאת, האחריות שלנו היא שבערים כגון אשקלון, אשדוד, באר שבע, שדרות, נתיבות, אופקים ואחרות יוכלו לחיות בשלווה".

בנוגע למתקפת הטרור בדרום מיום חמישי, אמר חלוץ בתשובה לשאלתה של יונית לוי כי יש להעריך את טל רוסו, אלוף פיקוד דרום, שהודה כי טעה כשפתח את הכביש למעבר אזרחי. "טעויות יכולות לקרות", הוסיף. "צריך לתת לפיקוד דרום את כל הגיבוי שנדרש".

חלוץ נשאל לגבי הצהרת העצמאות של הפלסטינאים הצפויה ב- 20 בספטמבר ואמר כי נכון  להסתכל על התהליך ולא על התאריך. "העיתוי חשוב, אך הוא לא המהות".

הרמטכ"ל לשעבר דני חלוץ התראיין אתמול בתוכנית "פוליטיקה" של הערוץ הראשון והתייחס לנאומו של ראש הממשלה נתניהו בקונגרס האמריקאי. "הנאום היה מוצלח מבחינה רטורית ומבחינת האופן בו הוא הוצג, אבל השאלה היא התכנים. נאומים טובים ראינו רבים – כמה הביאו לנו תוצרת? מעטים", אמר חלוץ.

"מעבר לזה, העולם אינו מרוכז בקונגרס האמריקאי, יש את אירופה, רוסיה, העולם האחר. צריך להסתכל מעבר למידת האהדה בארה"ב, למרות שהיא חשובה.

עתיד הסכסוך: "מתי התסריט יתבצע והאם הסרט יהיה טוב – זה תלוי בשחקנים".

בנוגע לפתרון המדיני אמר חלוץ כי "עלינו להגיע לסוג של פיתרון או מו"מ. היה אם לא הצליח – לפחות נוכל לבוא לציבור ולהגיד שניסינו הכל. אני לא בטוח שהנאום של נתניהו זורע את הזרעים של 'לנסות את הכל'. אי אפשר להגיע לפתרון מלא ומוסכם מבלי שכל הנושאים מונחים על השולחן. תיאורטית יש תסריט, אבל מעשית הוא רחוק. מתי התסריט יתבצע והאם הסרט יהיה טוב – זה תלוי בשחקנים".

חלוץ התייחס לעתיד הסכסוך ולמדינה פלסטינאית, ואמר: "תאריך היעד הראשון שצריך לעמוד לנגד עיניו הוא חודש ספמטבר, לקראת הדיון באו"ם. אני לא יודע אם בתקופה זו העמדה הישראלית תקבל גיבוי, עד כדי אי-קבלת ההצעה הפלסטינאית להכיר בהם. וזאת שאלת מפתח – אם הם יקבלו את ההכרה: הכדור יהיה בידינו".

על המצב הביטחוני: "הפלסטינים הבינו שהטרור לא שירת אותם"

על החשש לאינתיפאדה שלישית, אמר הרמטכ"ל לשעבר: "אני חושב כי גם הפלסטינים הפיקו לקחים מהעובדה שהטרור לא שירת אותם בשום דבר. הם לא זכו לאהדה עולמית ובסופו של דבר ספגו בשל הטרור הזה מכה קשה.

אבל צריך לתת את הדעת לגבי המהפכות בעולם הערבי ולכוחו של ההמון השקט, הלא-טרוריסט. כמו שראינו, הוא יכול לעשות הרבה דברים ואני לא מניח שאנחנו נתעמת מול המון שקט שכזה".