ב- 1 לאוקטובר השתתפתי בכנס המפלגות הדמוקרטיות בפרלמנט ברומא. הכנס, כשלעצמו, היה מרתק וזימן אפשרות למפגש בין נציגי פרלמנטים ממדינות שונות, שאינם נוטים להיפגש באורח תדיר ושוטף. בין היתר, סיפק לי הכנס הזדמנות למפגשים בלתי אמצעיים עם מנהיגים דמוקרטים מן העולם כולו.
הכנס הוכיח לי שוב, כי הלוחמה בטרור אינה נחלתה של מדינת ישראל בלבד, ואף אינה נחלת מדינה זו או אחרת. נראה כי העולם כולו מכיר בעובדה, כי הטרור הפך לבעיה גלובלית, שעיקר הסכנה הטמונה בו היא שאיפתו לערער את יציבותם של המשטרים הדמוקרטיים.
לצערי, בלוחמה נגד ארגוני הטרור והמדינות תומכות הטרור עוצמתה המרכזית של הדמוקרטיה מתגלה כחולשתה הגדולה. עיקר העיסוק בטרור עניינו שאלת הלגיטימציה- או ליתר דיוק הדה-לגיטימציה של גופי הטרור עצמם, ואף של המדינות תומכות-הטרור. הטרור מבין זאת. גם אנחנו. כך, מנסים ארגוני הטרור להתכסות בכסות של אירועים לגיטימיים.
בפרלמנט ברומא
אירועי טרור מובהקים דוגמת השיט של ספינת המרמרה בואכה עזה עוטות איצטלה – שקרית- של אירוע "הומניטרי" של שוחרי שלום- והכל בנסיון לערער על זכותה הלגיטימית של ישראל לבודד את הנהגת הטרור של החמאס ברצועת עזה. העובדה שמשטים אחרים נגמרו בתוצאות אחרות (דוגמת הספינה הלובית) הוכיחו כי ניתן היה לעשות את הדברים אחרת.
מדינה ריבונית זכאית – ואף חייבת לאזרחיה – להגן על עצמה מפני פעולות טרור
מדינת ישראל היא הדמוקרטיה היחידה באזור – חברה חופשית ופתוחה. חובתה הראשונה של מדינת ישראל היא לספק בטחון ותחושת בטחון לאזרחיה. חובת כוחות הבטחון הישראלים הינה להדוף כל פעילות עויינת כלפי אזרחי ישראל והמבקרים בה, חובתה של ישראל היא להבטיח לילדי ישראל הגעה בטוחה לבתי הספר, לאמהות להיות רגועות כאשר ילדיהן מתהלכים ברחובות. לספק בטחון בתחבורה הציבורית, לוודא קיומה של כלכלה מתפקדת וכו' וכו'.
הפתרון אליו אנו שואפים הוא חיים בשלום. האם השלום בר השגה?
השלום בר השגה, ואולם הוא יושג אך ורק אם העולם החופשי יתארגן ויראה עצמו מחוייב ללוחמה בטרור ובתומכי-הטרור. הטרור מחבל בשיחות השלום, ויוליד למנהיגים משני הצדדים קשיים מבית. להערכתי, ואינני מסתיר את דעתי, כל מנהיג ישראלי שיבוא לעם בישראל עם הסכם חתום יוכל לקבל תמיכה גורפת, אבל אין המדובר בחופש פעולה מוחלט למנהיגי ישראל- האיזון הוא עדין, ושביר.
ישראל אמנם מחוייבת לסובלנות ולפשרות, אבל סובלנות זו אינה באה על חשבון זכותה של מדינת ישראל וחובתה להגיב בכוח וללא פשרות כלפי כל גילוי של אלימות וטרור כלפי אזרחי ישראל.
דני חלוץ נואם ברומא
מדינת ישראל מתמודדת בטרור מסוגים שונים- החל בלבנון שנתנה לטרור – ולארגון החיזבאללה – להשתרש בשטחה, עובר דרך יהודה ושומרון (שם מבוצעים מעת לעת אירועי טרור על ידי גורמים עויינים להליך השלום) וכלה בעזה, שהפכה, למעשה, לישות בלתי מוגדרת הנשלטת שליטה חסרת מיצרים על ידי ארגון הטרור חמאס.
מעל לכל אלה נאלצת ישראל להתמודד, כמו כל דמוקרטיה מערבית, בטרור העולמי.
ציר הרשע שתחילתו באיראן, עובר דרך לבנון וסוריה מצפון עד לרצועת עזה תומך כולו באורח גלוי ומפורש בטרור- באספקת נשק, במימון, בתמיכה בינלאומית בחיזבאללה ובמימון שיקום הריסות לבנון ממלחמת לבנון השניה.
מדינות ציר הרשע במזרח התיכון מהוות מכשול לכל יוזמת שלום של ישראל והפלסטינים.
העיסוק הבלתי פוסק באיום הגרעין האיראני מסית את תשומת הלב של העולם המערבי מן העובדה שאיראן תומכת טרור בשלושים השנים האחרונות. איראן משתמשת באורח ישיר בחמאס ובחיזבאללה כעושי דברה. איראן מעורבת מעורבות ישירה בסכסוכים בחזיתות נוספות של העולם המערבי (עיראק, אפגניסטן).
איראן, נכון להיום, היא מקור אי היציבות באיזור.
ישראל אינה דורשת גיבוי אוטמטי לכל החלטה שתקבל- אנחנו זכאים לגישה הגיונית והוגנת משאר העולם. קראתי, בנאומי למדינות הדמוקרטיות לאחד מאמצים באתגר למיגור הטרור. מאמץ משותף הוא הכרחי.
מה על העולם המערבי לעשות?
- להבין כי סיפור המעשה- אחד הוא: קיומן של מדינות דמוקרטיות נתון בסיכון על ידי הטרור והקיצוניים.
- ממש כפי שהעולם המערבי התאחד בועידת G8 בתחום הכלכלה- צריך להקים גוף בינ"ל ללוחמה בטרור.
- להקים רשת מודיעינית בינלאומית.
- לחלוק מידע וידע בין המדינות השונות.
- לחסום את ערוצי המימון של גופי הטרור והמדינות תומכות הטרור.
- לכפות סנקציות יעילות ואפקטיביות.
- לתמוך בחברות מתונות בהן הטרור "מרים את ראשו"- בחיזוק הכלכלה והחינוך
