מנהיגות – תכונה ו/או תפקיד
מנהיגות איננה תפקיד היא תכונה, תמציתה העזה.
מנהיגות היא צרופן של מספר תכנות יסוד מתבקשות שיוצרות סינרגיה המבליטה את המנהיג ביחס לסביבתו. יכולת ללמוד, מגע עם בני אדם (לא בהכרח חבר של כולם), יכולת שכנוע, יכולת הקשבה, דוגמא אישית, יושרה (אינטגרטי), אחריות (ACCOUNTABILITY), דבקות במשימה, יוזמה, תעוזה, חשיבה מחוץ לקופסא, הנעת האנשים ויצירת מוטיבציה, חלוקת הקרדיט על ההצלחות עם מי שהשיג אותן, ועוד…אך חשוב מכל להבין את מושג הבדידות של המנהיג היושב בראש.
בקרוב נציין 43 שנים למלחמת יום הכיפורים, בחרתי לקחת את הטייסת שלי, באותה מלחמה, כדוגמא חיה לאבחנות שאני עושה בין מנהיג למפקד.
שרתתי כטייס בטייסת הפנטומים הראשונה של חיל האוויר (כינוייה: האחת). מפקדנו במלחמת יום הכיפורים נכשל במבחן הפיקודי עוד טרם המלחמה. מבחן הובלת האנשים, העמידה בראש במשימות המורכבות, הדוגמא האישית. הוא היה המפקד אך ללא אמון האנשים בו. במלחמה הדבר בלט מייד ואכן המנהיג בפועל של הטייסת היה אחד מבכירי האנשים בה.
פרושה של מנהיגות בעת לחימה היא בעיקרה הנכונות של האנשים לעשות ולשמוע!!! האמונה שהדברים הנאמרים על ידי המנהיג מבוססים אמינים וקשים לערעור אך במקום הראשון הידיעה שלכל דבר שהוא אומר לנו לעשות הוא הקדים ועשה או יעשה יחד אתנו. הוא אבד אותנו הרבה קודם למלחמה כאשר טעה באופן בלתי נסלח. הטייסת קבלה משימת תקיפה מורכבת בסוריה, לביצוע בלילה חשוך מאד. במקום להתייצב בראש ולהוביל אותנו, הוא בחר להשאר בבית (בבסיס) ולהתעניין האם הדברים מטופלים. אין הזדמנות שנייה לרושם ראשון. לא יכולנו ללכת אחריו. צייתנו להוראותיו.
לא כל ראש ארגון, יהא הארגון אשר יהא הוא בהכרח מנהיג, הוא יושב ראש, הוא מנכ"ל, הוא מנהל מחלקה, הוא מנהל אגף. אם יוצמד לא גם התואר מנהיג זו שאלה הרבה יותר מורכבת והתשובה לה בנויה בראש ובראשונה מאוסף תכונותיו.
מהי מנהיגות בעיני, ראשית לכל היא חזון ואמונה בדרך. היא היכולת להוביל מתוך השראה ולא מתוך שררה, היא המוכנות לשלם בכסאך בעבור האמונה בדרכך. מנהיגות היא היכולת לייצר אמון באנשיך ולהובילם אל המטרה, להקשיב ולא להרתע מעשייה.
מנהיגות היא יצירת תקווה, יצירת אופק בהיר ביום מעורפל.
לעיתים מזומנות אנו מכתירים כמנהיגים את ראשי הארגונים. לדעתי זו טעות יסודית. העובדה שמישהו עומד בראש מערכת אינה הופכת אותו למנהיג אלא מעניקה לו את התואר השמור לראש מערכת. מנהיגות ביסודה אינה דבר נלמד הגם שאפשר לשפרה עם הניסיון והשנים. המנהיגות נבחנת בעיקר במצבים מורכבים, בנקודות משבר, בצמתי החלטה.
מנהיגות היא היכולת לזהות הבעיה מבעוד מועד ולהוביל לפתרונה או לעקיפתה מבלי לשלם את מחיר ההתמודדות אתה אך באותה מידה מנהיגות היא היכולת לצאת מן המצבים הקשים ועדיין למצוא שהולכים אחריך. המקום בו ניתן לראות את הדברים ברמת מובהקות גבוהה הוא הצבא. שם עומדת שאלת המנהיג או המפקד למבחן יום יומי והבעיה מתגברת בזמן לחימה. המנהיג עושה זאת מתוך השראת פקודיו והמפקד עושה זאת מתוך השררה הנגזרת מן המעמד והדרגה.
פנים רבים לה למנהיגות: מנהיגות מקצועית, מנהיגות עסקית, מנהיגות אינטלקטואלית, מנהיגות אקדמית, מנהיגות פוליטית. בעיני המבחנים שמנהיג צריך לעמוד בהם נוגעים בראש ובראשונה לאחריות או לצורך ליתן דין וחשבון. באותה שורה ניצבים הנורמות והערכים. לא ניתן לכהן כראש אגף (בוודאי לא מנהיג) האחראי על בקרת המשמעת בארגון ובה בעת לנהל מערכת יחסים עם המשנה לך ולפטור עצמך בכך שדיווחת על דבר שאינו עולה בקנה אחד עם הקוד האתי לפיו אתה בוחן את כל האחרים (דוגמא אישית).
מנהיג אינו נבחן במרחבי אי העשייה, שם קל מאד לתמרן. מנהיג נבחן במבחני העשייה, בהסרת מכשולים ולא בבניית מכשולים חדשים. מנהיג אינו חייב להיות האוטוריטה המקצועית בכל דבר תחת אחריותו, אך הוא בהחלט נבחן ביכולת לאתר ולהקשיב לאוטוריטות המקצועיות בתחומים השונים, לברור את הדברים הנכונים והחשובים ולהחליט.
מנהיג נבחן ליכולת לאתר תפניות אסטרגיות ולתת תשובות לאותן תפניות באמצעות שינויים ארגונים, שינויים תהליכיים, שינויים משימתיים, שינויים טכנולוגיים וכו'
מנהיג הוא מי שאינו מהסס לומר – אינני יודע, אבדוק אלמד.
מנהיג הוא מי שיש בו התעצומות לבחון עצמו באותם כלים שהוא בוחן אחרים.
לקום ולומר – טעיתי.
בחרתי לשלב בדבריי כמה ציטטות של אמירות נבחרות של מנהיגים ידועים שאין הרבה עוררין על מנהיגותם:
על איינזנהאור מסופר:
יום אחד כאשר נושא המנהיגות הועלה על ידי אחד מאנשי המטה שלו, הנשיא האמריקאי אייזנהאור לקח מחרוזת קטנה והניח אותה על השולחן. "הביטו, הוא אמר, אם אנסה לדחוף אותה לעולם לא אגיע לאן שהוא. אבל אם אמשוך אותה אוכל לקחת אותה לאן שארצה". אם ניתן לתמצת את המושג מנהיגות מתוך אמירה זו הרי הוא: למשוך, להיות בראש, להוביל לכיוון ולא לדחוף מאחור למקום בלתי נודע.
אינדירה גאנדי (ראש ממשלת הודו) סיפרה:
סבי אמר לי פעם כי יש שני סוגים של אנשים: אלה שעושים את העבודה ואלה שלוקחים את הקרדיט על כך. הוא אמר לי לנסות להיות בקבוצה הראשונה משום שהתחרות שם הרבה יותר קטנה.
מנהיג אינו זה המונע על ידי מדת הקרדיט שיקבל.
התפקיד היחיד בו אתה מתחיל בפסגה הוא כשאתה חופר בור לאחרים. מנהיג הוא זה שמשכיל לבנות גבעה ולטפס אליה תוך שהוא מושך את כולם לפיסגתה.
מטבע הדברים והרקע ממנו באתי אני רואה כנכון לדבר על "מנהיגות ופיקוד". לא בכדי אני מגדיר את הנושא עליו אני מדבר היום כ"מנהיגות ופיקוד". טעות נפוצה היא לשים את הדברים בסדר הפוך ועל פי נסיון חיי ותפיסת עולמי, פיקוד היא קבוצת משנה של דבר גדול ורחב יותר הנקרא מנהיגות. משום שמנהיגות במובחן מפיקוד היא היכולת להוביל ארגון של בני אדם למימוש רעיון מבלי שנתנו לך כלים מלאכותיים לעשות כן, אלא מתוך יכולת לשכנע בצדקת הרעיון, להיות דבק ולהתמיד בעמדותיך, להיות נאמן לעקרונותיך, קשוב לדעות הנשמעות סביבך, מסוגל להתאים דרכך ולהשתנות בהתאם לצרכים, נאבק במכשולים העומדים בפניך ומוכן לשאת אישית במחיר הכישלון. ארגון כזה יכול להיות בית ספר, מפעל תעשייה, משרד ממשלתי, בית חולים, סופר מרקט וכל מה שעולה על דעתכם כולל; מדינה.
כאמור פיקוד היא תת קבוצה של מנהיגות. נתן לפקד בלי להיות מנהיג והמבחין בין מפקד שהוא מנהיג למפקד שהוא רק מפקד שהראשון ייעשה את תפקידו מתוך ההשראה והשני מתוך השררה. למפקד בצבא היכולת לפקד על אנשיו ולו מתוקף ההיררכייה הברורה והמובניית הכוללת סנקציות ברמות חומרה שונות על אי ציות להוראות והנחיות. אין שום חובה לקבל החלטות מתוך שכנוע והסכמה, הסמכות של המפקד היא כמעט בלתי מוגבלת.
השאלה היא האם לפקד על אנשים בביצוע משימה פרושו להנהיג? תשובתי החד משמעית היא; לא! זה ההבדל בין לדחוף ללמשוך. המפקד שהוא מנהיג יסחוף את אנשיו ללכת אחריו, אין הוא זקוק למרות הקיימת לו בדין על מנת שייסחפו. יש לו הרוח המניעה את הקבוצה ומפיחה בה את הרצון לעשות, כשיביט לאחור הם יהיו שם, כולם. הוא זקוק לכמה תכונות אישיותיות על מנת להיות כזה: דוגמא אישית, נאה דורש נאה מקיים, כריזמה (שאינה בהכרח כושר רטורי), נכונות לקבל ביקורת, מוכנות לתקן טעויות, הבנה שלעולם לא נחיה מספיק זמן כדי לטעות את כל הטעויות בעצמנו ולכן כדאי ללמוד מניסיונם משל אחרים, דבקות במשימה, יושרה ויושר, לויאליות וגיבוי. המנהיג שבמפקדים אינו נזקק לשררה הפיקודית. הוא נשען על תכונותיו האישיות, המערכת הארגונית שלו מסייעת לאנשיו ללכת אחריו.
המפקד מתוך השררה נשען על המערכת הארגונית כדי שתסייע לו לדחוף את אנשיו.
סיכום ביניים – פיקוד = סך הכושרים והכישורים הטכנו מבצעיים המוקנים למפקד על מנת להוות ארגז הכלים לביצוע המשימות שתוטלנה עליו. מנהיגות – אוסף של תכונות מולדות ונרכשות, של ערכים ונורמות המהווים את המסד האישיותי המותר (שאינו תנאי על מנת להיות מפקד) המבחין בין מי שהוא רק מפקד למי שהוא מנהיג ומפקד.
המבדיל בין הסקטורים השונים במבחן המנהיגות הוא מרחב האחריות, המרחב הנורמטיבי, מרחב הערכים והמרחב האתי. אמרתי מרחב משום שאחריות, נורמות, ערכים ואתיקה הם לעולם מרחבים הנוצרים מאוסף הקווים הקובעים את הגבולות של האחריות, הנורמות, הערכים והאתיקה בדיסיפלינות השונות (כאיש משפחה – בעל, אב, כחבר בחוג חברתי כזה או אחר, כאיש מקצוע, כפוליטיקאי וכו') בהם מתפקד אדם, מפקד ומנהיג בחיי היום יום.
המקום בו לדעתי המרחבים הללו הם המוגדרים והאחידים ביותר עד כדי, לעיתים, קו חד וברור הוא בארגוני הביטחון למיניהם. ככל שאנו עוברים לסקטורים הציבוריים והפרטיים נגלה שהמרחבים הללו הולכים וגדלים עד שלעיתים קשה לעומד בצד האחד של המרחב להבין שמי שהוא רואה הרחק לצידו גם הוא נמצא באותו מרחב.
מרחב האחריות – האחריות הכבדה ביותר על המנהיג היא האחריות לחיי אדם. אחריות אין פירושה הימנעות מהחלטות שמחירן חיי אדם. על המנהיג מוטלת החובה לשקול את השיקול הלאומי, המקצועי, המבצעי הרחב ביותר ולקבל החלטה גם בידיעה שמחירה הוא בחיי אדם ובלבד שהתועלת תעלה על המחיר המשולם.
מיד נשאלת השאלה ומי מגדיר את תג המחיר? והתשובה שמנהיג המקובל ככזה לא ייצטרך להתמודד עם שאלה כזו. החלטתו תתמך בדרך כלל על ידי מי שנתנו בו אמונם כי הם סומכים על שיקול הדעת.
מרחב הנורמות – הוא המרחב הדינמי ביותר והגמיש ביותר בין הדיסיפלינות השונות ובתוכן.
האסור של האתמול מותר היום ולהיפך, מי קובע את נקודת המעבר? (איסור עיסוק חברי כנסת בעבודות נוספות).
האסור במקום אחד מותר במקום אחר- על בסיס מה נקבע האיסור? (תקופת צינון למשרתי ציבור).
מרחב הערכים – מנהיגות ראויה פועלת להגדרה וחיזוק ערכי היסוד לאורם אנו רוצים לגדל את הדורות הבאים. ערכי דמוקרטיה ושויון, חופש ביטוי, אנחנו לפני אני. תואילו להפנות שאלה לכל מי שנחשבים אנשים עם מסד ערכי מוצק, בעיניכם, כיצד הם עושים פלסתר את ערכי הדמוקרטיה בחוקים שהמרחק בינם לבין חקיקה דמוקרטית הולך וגדל.
ערכי המורמים מעם – לנו מותר מה שלאזרח הרגיל אסור בתכלית האיסור. אם איש צבא ייקח את מחשבו האישי מן העבודה לשימוש בביתו הוא ייענש בחומרה ומה על חבר הכנסת? על מנהל מפעל, סטאראפ?
מרחב האתיקה – אתיקה אינה חוק מדינה, אתיקה היא אוסף של כללי התנהגות שאדם או ארגון מטילים על עצמם מעבר לחוק, מעבר לנורמה.
מנהיגות עסקית –
מובחנת ממנהיגות צבאית ופוליטית קודם וראשית לכל בתהליכי קבלת ההחלטות. הם מהירים יותר וחדים יותר. במובנים רבים מנהיגות עסקית דומה יותר למנהיגות צבאית אך מבלי הצורך לעבור את תהליכי עבודת המטה הארוכים והיורוקרטיה הנלווית להם. אין צורך בתהליך דמוקרטי, בעל המאה הוא בעל הדעה כמו בעל הדרגה. אך המדד המוביל לבחינת ההצלחה המנהיגותית במרחב העסקי היא שורת הרווח וההפסד.
מנהיגות פוליטית בהקשר זה היא המורכבת יותר, הצורך המתמיד ביצירת קונצנזוס רחב ככל שניתן על מנת לקבל תמיכת רוב כדי להעביר החלטה בממשל דמוקרטי גורמת לשחיקת חדות ובהירות ההחלטות מה שמוליך למיסמוס ההחלטות עקב הקושי לפרשן באופן חד משמעי.
הצורך בתיאום של הרבה גורמים בעלי אינטרסים שונים כדי להוציא החלטה אל הפועל הוא מסרס כרוני ומעכב קבוע בהתפתחות מהירה יותר וקידום מהיר יותר של נושאים בעלי חשיבות.
הסכנה הגדולה ביותר של מנהיג פוליטי היא אובדן הכיוון והחזון כמעצבי פעולתו לטובת פשרת שימור הכסא עליו הוא יושב.
תרבות כבסיס לכל תחלואינו?
אבדן הכבוד לחוק ולאוכפיו.
אבדן הכבוד לשלטון ומייצגיו.
כולם יודעים הכול ומומחים בעיקר בנעשה אצל האחר.
מנהיגות אינה נמדדת בהצלחה להיות ראש וראשון למערכת תהא המערכת אשר תהיה, גם לא בוירטואוזיות שבשמירת אותו מקום אלא במוכנות להפסיד את אותו מקום רם ונשא בגלל הדבקות באמונות היסוד, בערכים, ביעדים אליהם התחייב אותו מנהיג. מנהיגות אינה נמדדת ביכולת התמרון במרחב אי העשייה היא קודם כול התקדמות בתוך מרחב אי הוודאות האופף את המנהיג מבלי לאבד את הכיוון, היושרה והיושר באופן שאינו מציב מכשולים חדשים אלא מסיר מכשולים קיימים. מנהיגות אינה נמדדת בכמות השקט התקשורתי אלא באופן הדו שיח עם המונהגים.
"קשה לדבר עם אנשיך בגובה העיניים אם אתה מביט בהם מלמעלה"
על הבדידות
"עונשה של המנהיגות היא הבדידות", Wheeler Robinson,1872-1945 .
אחריות אינה ניתנת לחלוקה, גם הטובים במנהיגים הידועים לנו טעו בהחלטותיהם. "הצלחה אבות רבים לה אך הכישלון הוא יתום".
גם מנהיגים הם בני אדם המצפים לטפיחה על השכם ולמילת עידוד. אך הפלא ופלא, אין מי שיעשה זאת עבורם.
בדידות המנהיג אינה פיזית היא מנטלית, כל כולה מגיעה מכובדה של האחריות. ההחלטות הינן תמיד של העומד בראש. במערכת הצבאית, כמו גם במערכות העסקיות, אתה מחליט על פי העבדות הידועות וההישגים הנדרשים. לאחר שהקשבת לכולם אתה מחליט וההחלטה היא שלך ורק שלך, אין לה שותפים. בכל תהליך ביצוע ההחלטה, משקלה של האחריות ייפול על כתפיך. אינך יכול לחלוק ההתלבטויות, החששות עם הכפופים לך, לכל אחד יש אינטרס, אך הוא צר משלך, הרואה את כל התמונה לנגד עיניו.
"יורים עלינו …" סיפור היסעורים במבצע מיוחד.
"ההתנתקות".
מלחמת לבנון והחלון בקומה ה 14.
על שולחני כמפקד חיל האוויר הייתה מונחת ציטטה של מקיאוולי מספרו הנסיך (שנת 1513), "יש לזכור כי אין דבר קשה יותר להשגה ומפוקפק יותר בסיכויי הצלחתו מאשר השלטת סדר חדש. כי הבא לעשות זאת מוצא שעויינים לו כל מי שנהנו מן הסדר הישן, בעוד אלה העשויים להינות מן הסדר החדש, הם תומכים פושרים למדי, קצת מהחשש מהמנגדים להם, אשר הדסר הקיים הוא לצידם וקצת בגלל חוסר האמון הטבוע בבני האדם, שאינם מאמינים בשום דבר חדש עד שהם רואים שעמד היטב במבחן הנסיון".
מנהיגות היא העזה.
"אנשים הולכים אחרי המנהיג לא בגלל שיש להם אמונה בו, אלא בגלל הצלחתו לטעת בהם את ההרגשה שיש לו אמונה בהם", Everett Dirksen, 1896-1969, Republican Senator
