רן פקר ז"ל
ענת, חרותה, זוהר, אורית, מיכל, נוגה ובני משפחת פקר היקרים,
רן שלנו, מתקשה לדבר עליך בלשון עבר, אתה, הצעיר הנצחי, החבר שאין בלתו, המפקד הבלתי ניתן לחיקוי, האיש ממנו למדתי מהי משמעות המילים: מפקד וחבר, האדם לו יש חלק משמעותי בעיצוב דרכי ודמותי כמפקד בחיל האוויר.
"מנשרים קלו מאריות גברו" כתב דוד בקינתו. אם יש בעיני דמות שהפסוק הזה הולם אותה, ביום זה, יותר מכל הרי היא דמותך, רן פקר, מפקדי היקר. גיבור כאריה וקל מן הנשר.
לפני מספר חודשים, באחד מימי השישי, התאספנו, חבורה קטנה וקרובה לך, לציין את יום הולדתך השמונים. לקראת סיומה בקשת לדבר. חברים, אמרת לנו, אני מבקש לספר לכם כי בחודשים האחרונים אני מתמודד עם מחלת הסרטן. כולנו נאלמנו דום, המילים נגמרו, השקט היה רועש ומעיק.
אומרים כי "העצים מתים זקופים", ואתה, זקוף היית מיומך הראשון ועד יומך האחרון. בפגישתנו האחרונה אמרת לי: "זה קרב קשה מכל הקרבות שחוויתי בחיי" ואתה מלך הקרבות ידעת את שאמרת. "אני אלחם כמו שאני יודע, קרב אוויר בגובה נמוך" ונלחמת, למרות שבתוך תוכך ידעת שהסיכוי לנצח אינו גבוה, לא הסתרת זאת. היית בימיך האחרונים אותו רן, אביר השמיים, גבור המלחמות. נחוש, מפוקח, מביט בי בעייני הפלדה הנוקבות ולא מסתיר דבר.
היו אלה ימי מלחמת ההתשה של 1970, אתה נקרא אל הדגל לפקד על טייסת 201 שאבדה את מפקדה. כרוח סערה נכנסת אל הטייסת, מפיח בה רוח קרב, מעודד, מוביל, מנהיג. יראנו ממך, הייתה זו יראה של כבוד, למי ששמו הלך לפניו בחיל האוויר, גיבור מלחמת ששת הימים, טייס ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. אתה רן, נותן לנו הצעירים, של אותם ימים, דוגמא אישית שאין למעלה ממנה, תמיד בראש הכוח. בקולך הרועם אתה קורא אותנו לסדר ובלבך הרגיש אתה מלטף אותנו. נוסך בנו ביטחון ודורש מאתנו תוצאות.
מאז 1970 ועד השבועות האחרונים היית לידי כאשר הייתי צריך ואני ניסיתי להיות לידך כשחשבתי שאתה צריך, בנסיון לממש את אמירתך, שהפכה אצל רבים מאתנו לאמת פשוטה, "מי שאין לו זמן לחברים, כשיהיה לו זמן לא יהיו לו חברים". לך היה עבורי/עבורנו את כל הזמן שבעולם.
חיל האוויר היה ביתך ואנשיו היו גאוותך. היה לך חלק משמעותי בעיצוב דמותו ויכולותיו של חיל האוויר. נסיונך המבצעי כלוחם ומפקד הפכו לנכס צאן ברזל בתולדות חיל האוויר. תמיד נזעקת לשמור על החיל ולא חסכת מזמנך ומרצך לגבות את מפקדיו ואנשיו. המשפט "חיל האוויר אצלי בנשמה" נכתב בדמותך.
השארת את חותמך המבצעי בכל מקום עליו פקדת, בכל מבצע אותו הובלת. לא קבלת דבר כמובן מאליו. התווכחת, הערת שינית וסללתה נתיבים חדשים בהפעלת הכוח האווירי.
רן, בשיחות הרבות שניהלנו במהלך השנים ראיתי עד כמה המדינה יקרה לך, את כל כולך היית מוכן לתת בעבורה. כמה היית גאה לספר לי על נכדך טייס חיל האוויר, ועל מפגשיך המרגשים עם צעירי החיל בשיחות מורשת הקרב שהעברת להם.
הנושאים החברתיים בערו בעצמותיך והתוצאה הייתה מפעל "צהלה" שהוקם על ידך ואותו הובלת מעל עשרים שנים. ראית זכות גדולה וגם חובה עליונה לתרום לחברה ובעיקר לשוליה, לקחת את הנוער שאחרים זנחו ולהגביה קומתו. עודדת את הצעירות והצעירים להתגייס ולשרת בצה"ל, ליווית אותם בדרכם ושמחת בהצלחתם.
אך מעבר לכל הדברים הללו והם רבים ומפוארים, היית חבר מסור ונאמן. איש עם לב גדול ואוהב. אי אפשר היה להתעלם מנוכחותך, היא קרנה באור השמור רק לך. פיך וליבך היו שווים. לא חסכת ביקורת ממי שהיה ראוי לה ולא חסכת שבחים ממי שהגיע לו. תמיד היית גאה בהצלחה של פקודיך וידעת לומר שבחם של אנשים בפניהם כמו גם להוכיח אותם על טעויותיהם. אתה הייתה הגב הרחב שהגן על אנשיו.
דמותך נטועה במרכזה של חורשת העצים הלאומית, חורשה של הטובים בבני הארץ הזו. מתי מעט שראו את טובת המדינה ואזרחיה לנגד עיניהם בכל רגע מחייהם.
הייה שלום חבר ומפקד יקר, יהי זכרך ברוך.
