השנה 1966, חבריי ואני, קורס טיס 56, מתייצבים בשערי בסיס חצרים ומתחילים במסע הארוך בשבילי חיל האוויר. מסע אותו סיימתי רשמית בשנת 2008, אך ממשיך ללוות את הצועדים בו היום, ממרחק פיזי אך קרוב ללב.
חיל האוויר שלי הוא בראש ובראשונה מאגר אנושי יוצא דופן באיכותו הכוללת. זה ארגון (לוחם) שאין דומה לו במדינת ישראל, הנשען על מסד ערכי מוצק, על נורמות התנהלות אישיות וארגוניות גבוהות ביותר ועל תרבות ארגונית שמדגישה איכות ומצויינות.
חיל האוויר דבק במשימותיו, מפקדיו מהווים דוגמא אישית לפקודיהם. חיל המתכנן את משימותיו לפרטי פרטים ומוציאן אל הפועל בדייקנות שאין לה מתחרה.
בחיל האוויר השעון הוא כלי עבודה, התדריך והתחקיר הם דרך חיים והאמת היא האופציה היחידה. חיל הרואה למרחוק ומתכנן את עתידו שנים לשנים ארוכות קדימה. חיל שיודע להתאים עצמו למציאות המשתנה בזירות הלחימה ובחברה האזרחית ובכך שומר על רלוונטיות מבצעית באופן מתמיד.
חיל האוויר הפך ברבות השנים לחוד החנית המבצעי של צה"ל, אין היום שאלה לגבי מרכזיות החיל במשוואת הביטחון הלאומי, החיל פרש כנפיו על מרחבי המזרח התיכון כולו ומביא לידי ביטוי את יכולותיו האנושיות והמבצעיות באופן מעורר השתאות.
במימד האישי, חיל האוויר נתן לי את ההזדמנות לחוות את החוויות המסעירות (והקשות) של חיי בעיתות מלחמה ובזמנים שבין המלחמות, להיות שותף לעשיה הביטחונית הגלויה והחסויה במשך ארבעה עשורים ולקחת חלק בעיצוב דמותו ובבניין כוחו. בחיל האוויר הכרתי את הטובים בחבריי ובו גם איבדתי חברים רבים לנשק, ששירת חייהם נקטעה לעד, יהי זכרם ברוך.
זכיתי לשרת תחת מפקדים איכותיים ובהמשך לפקד על הטובים בבניה של הארץ שלנו. אני מלא גאווה להיות אחד מאותה רשימה שקרויה "מפקדי חיל האוויר בדימוס".
לקוח מתוך הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר. "ביטאון חיל האוויר יוני 2021".
