גלעד חוזר הביתה - תמונה מהטלוויזיה המצרית

תחושת השמחה גוברת על הפנמת המחיר אותו נאלצנו לשלם בתמורה. כעת מוטלת עלינו האחריות לוודא שאף לא אחד מן הטרוריסטים ששוחררו יוכל לחזור אל מעגל הטרור.

כאבן של המשפחות נפגעות הטרור קשה מנשוא, ליבנו איתן בימים אלה כמו בכל הימים.

טוב נעשה אם נראה בכך הזדמנות לשינוי מצבה המדיני של ישראל במזרח התיכון ובכך נעצים את אירוע חזרתו של גלעד.

דני חלוץ התארח אתמול באולפן החדשות של ערוץ 2 בדיון על ההסלמה בדרום יחד עם יונית לוי, רינה מצליח, אהוד יערי ורוני דניאל. הרמטכ"ל לשעבר התייחס לסבב חילופי האש בין עזה לישראל, שהתחיל בעקבות מתקפת הטרור שהתבצעה ביום חמישי על הכביש בגבול מצרים.

"השאלה היא לא מי יוצא מזה טוב או רע", אמר הרמטכ"ל לשעבר בנוגע לחילופי האש. "השאלה היא איך זה משפר את מצבינו ומי נמצא עם היד על ההדק – וכרגע זה החמאס. הנושא באחריות הוא החמאס – הוא הנבחר, הוא המנהיג, הוא המורה"

לפי חלוץ, יש שני מרכיבים לבעיית ההסלמה. המרכיב הראשון הוא מצרים. "הדבר החשוב ביותר הוא לשמור על הסכם השלום", התייחס חלוץ להתבטאויות בלתי אחראיות, שלדבריו, יכולות לפגום במרקם היחסים העדין בין שתי המדינות. "אני כרגע לא רואה רואה סכנה של ממש ביחסים, אבל חלק מהאנשים הולכים על הסף באמירותיהם. אלה שמציעים לפעול בסיני עושים מקח טעות. אין מושג כזה 'גבול של שלום' באזורינו. האחריות היא עלינו בראש ובראשונה".

המרכיב השני, לפי חלוץ, הוא החמאס. לדבריו אסור לעשות הבחנה בין הארגונים השונים ובדרך זאת לפטור את החמאס מאחריות כוללת לגבי המתרחש בעזה ובטח שאסור להשאיר את השליטה אצלם. "מה נעשה אם התוקפנות תמשיך גם כשתתחיל שנת הלימודים?", שאל.

"הסטטיסטיקה תהיה בעוכרינו והיא תביא אותנו לנקוט בפעולה שלא רצינו לנקוט מהתחלה. צריך לרדוף את מנהיגי החמאס – מהדרג התחתון ועד הדרג העליון. הם לא יכולים מצד אחד להיות מסוגלים לכפות הפסקת אש ומצד שני לא להיות מסוגלים למנוע אותה".

פגישה בראשי החמאס לא יכולה להצית את האש?

"את המחיר אנחנו משלמים ממילא מעת לעת", השיב חלוץ. "יש לפעול בשיקול דעת ובמחשבה תחילה. יחד עם זאת, האחריות שלנו היא שבערים כגון אשקלון, אשדוד, באר שבע, שדרות, נתיבות, אופקים ואחרות יוכלו לחיות בשלווה".

בנוגע למתקפת הטרור בדרום מיום חמישי, אמר חלוץ בתשובה לשאלתה של יונית לוי כי יש להעריך את טל רוסו, אלוף פיקוד דרום, שהודה כי טעה כשפתח את הכביש למעבר אזרחי. "טעויות יכולות לקרות", הוסיף. "צריך לתת לפיקוד דרום את כל הגיבוי שנדרש".

חלוץ נשאל לגבי הצהרת העצמאות של הפלסטינאים הצפויה ב- 20 בספטמבר ואמר כי נכון  להסתכל על התהליך ולא על התאריך. "העיתוי חשוב, אך הוא לא המהות".

דני חלוץ התראיין היום בצהרים לתוכנית "בצהרי היום" של אסתי פרז ברשת ב', בעקבות חיסולו של הארכי-טרוריסט אוסמה בין-לאדן. "זהו הישג עצום לאמריקאים ולאובמה", אמר הרמטכ"ל לשעבר. "החיסול מעיד שהמלחמה בטרור דורשת נחישות והתמדה והיא לא נגמרת בפעולה אחת".

חלוץ התייחס בדבריו למשמעות של החיסול: "אין לצפות שהחיסול של אוסמה יחסל ארגון שלם. המשמעות היא הסמל. בעולם של דימויים וסמלים התבצע כאן מהלך כנגד הסמל שמייצג את כל הארכי-טרוריזם העולמי. החיסול גם מאוד משמעותי בדימוי ובתדמית של אובמה, במיוחד על רקע מדיניותו הפייסנית. גם הוא הבין שחיבוק או הושטת יד ורצון להתפייס, איננה עומדת מול הצורך להמשיך ולפעול נגד הטרור".

אני מניח שלחשש מנקמה יש יסוד", המשיך חלוץ. "ראינו בעבר שטרוריסטים נוטרים ונוקמים. אבל הדרך היחידה להתמודד מול טרור היא להרתיע ולאיים פיסית על מנהיגיו והמוציאים לפועל. אין להם מה להפסיד. הם נלחמים על טריטוריה לא שלהם, ולכן רק האיום הפיסי יכול להרתיע ולהצר את צעדיהם – וזה נכון גם לגבי הטרוריסטים כאן.

הידיעה שיש חרב המתנופפת על ראשם, שביום מסוים כשיווצרו התנאים תונחת על צווארם, היא ידיעה מרתיעה – וטוב שהם יהיו מורתעים".

דני חלוץ התראיין ביום ראשון במסגרת התוכנית "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10 והתייחס בדבריו להסלמה בדרום ולמהפכות בעולם הערבי.

"צריך להחזיר אלינו את ההתרעה", אמר כשנשאל לגבי הפעולות שצריך לנקוט ברצועת עזה. "אני סבור שההסתכלות על הבעיות של הפלשתינים היא צרה מדי. קודם נסתכל על הבעיות שלנו בישובי עוטף ישראל, בבאר שבע שדרות ונתיבות.

יש לטפל בטרוריסטים על ידי סיכולם. אין אדם שלא חושש מחייו, במיוחד אלה שנמצאים בהנהגה. מחקרים הראו את הקשר הישיר בין הקטנת פעולות הטרור לסיכולים הממוקדים. ולכן בדרך זו צריך לנקוט, אך אסור לנו לעשות מהלך שיפנה את כל תשומת הלב העולמית אלינו".

בהתייחסו לתמורות בעולם הערבי ובסוריה, אמר חלוץ כי קו החשיבה המדיני צריך להיות המתנה והסתכלות מהצד. צריך לחכות שבועיים-שלושה ולראות מה קורה עם סוריה. יחד עם זאת, יש לפקוח עין ולראות מה מתרחש סביבנו. כמו שכבר למדנו מהעבר, האדים בקומקום הרותח יוצאים בגבול המשותף".

חלוץ שוהה בארה"ב לרגל האירוע השנתי של אגודת ידיד צה"ל בארה"ב, בו נכחו רמטכ"לים לשעבר נוספים.

להלן עיקרי דבריו:

המערכה נגד קדאפי: "בלי אלטרנטיבה, לא תוכרע המערכה"

השאלה מהי הכרעה של מערכה. אם מישהו חושב שסילוקו של רודן מבלי לייצר אלטרנטיבה זו הכרעה של מערכה -הוא טועה טעות גדולה. כבר ראינו בעבר רודנים שהוחלפו והשאירו אחריהם רק מצב כאוטי, כי אף אחד לא דאג למחליף. אם מדובר בנקמנות אישית לקדאפי – שיבושם להם.

אני סבור שכל המהלך הזה סופו מוטל בספק. יכול להיות שקדאפי יחוסל, השאלה אם לוב תינצל. השאלה אם יש טובים שיעלו לשלטון. ככל שאני שומע – זה לא המקרה.

ההסלמה בעוטף עזה: "צריך ליזום ולשנות את המשוואה"

אני מעדיף לקרוא לישובים עוטפי ישראל ולא עוטפי עזה. אני סבור שבגבול הדרום עדים להסלמה שמעידה יותר מהכל על חולשת ההרתעה הישראלית. לא יכול להיות שתושבי הישובים הללו יהיו בני ערובה, שברצות החמאס הוא יורה עליהם, מבלי שנגרום לו להפסיק. ההתראה מעופרת יצוקה לא התפוגגה, אבל המפתחות נמצאים בצד השני – הוא קובע את הקצב, הוא מכתיב את סדר היום, הוא יוזם.

ישראל, במקום רק להגיב, צריכה ליזום ולשנות את המשוואה. מצאנו שההרתעה אל מול מי שאין לו מה להפסיד לא משחקת עד למקום שהוא מרגיש כי יש לו סכנה אישית.

משחק הפינג-פונג שמתרחש כיום, לא יביא אותנו לשום מקום. לא נכון למתוח את התושבים שסובלים מזה עד קצה גבול היכולת. יכול להיות שעופרת יצוקה קרובה למיצוי עצמי – וצריך לעשות מעשה אחר. צריך להגיב בדרך שתפיל מורא על הצד השני, עד שיפסיק להשתמש בתושבינו כבני ערובה.

הקיפאון המדיני: "אחריות במקום הישרדות"

תחת ההתרחשויות שבעולם הערבי היה טוב אם היינו יוצאים מתהליך ההישרדות המתמיד של הממשלה הנוכחית, ובמקום זה היינו יוזמים ושותפים לחלק מהתהליך החיובי שעובר על המזרח התיכון. לא נראה לי שמשקיעים בזה באמת מאמץ. יש הישרדות ולא אחריות. צריך לנסות. אם לא ננסה – בוודאי שהדברים לא יצליחו.

לחצו להאזנה:

ידיעות אחרונות מהיום (13.3.11)

בראותנו את מעשי הזוועה באיתמר ליבנו עם המשפחות ואני מבקש לשלוח להם את תנחומיי בשעה קשה זו.

לא בכדי אמר המשורר ביאליק כי "נקמת דם ילד קטן לא ברא השטן" וקשה לבחור במילים אחרות אל מול המעשה הנתעב הזה. עלינו להבטיח שביטחון האזרחים שלנו לא יוטל לרגע בספק ולרדוף עד חורמה את המתכננים והמבצעים פשעים מן הסוג הזה.

הביטחון ותחושת הביטחון אסור שיתערערו ולכן יש לאפשר לכוחות הביטחון לפעול את פעולתם ולהביא את הפושעים אל המקום הראוי להם ולא לקחת את החוק לידיים. ראוי שיהיה ברור כי יד טרור המורמת עלינו תיגדע ושלא נהיה סבלניים כלפי פעילות טרור מכל סוג שהיא.

דני חלוץ - מתקופת הרמטכלות (צלם: רובי קסטרו)

כאשר אנו באים לדיון בנושא הרתעה הנטיה הטבעית היא לקשר את המושג לתחום הצבאי ביטחוני ולא כך הוא. הרתעה היא מושג שיש לו הקשרים רבים אזרחיים, כלכליים, מדיניים וכמובן גם צבאיים ביטחוניים.

ההקשר המיידי של מושג ההרתעה הוא הקשר מניעתי. כלומר הרתעה היא אמנעתו של יריב (אויב) מנקיטת פעולה (אם יזומה ואם מגיבה) מפאת החשש למחיר אותו ישלם בגין אותה פעולה. או במילים פשוטות יצירת דילמת עלות/תועלת אצל יריבך.

אם אנו מאמצים פרשנות זו הרי אנו מדברים על הרתעה כמצב השאול מן העולם הקוגניטיבי/ההכרתי/התודעתי ולכאורה אין לו דבר עם העולם המוחשי. משמע, הרתעה היא מצב בו בתודעת היריב נוצר דימוי, (המבוסס על עובדות, שמועות, ידיעות והפרשנות הניתנת להם) שהעלות של פעולה תגדל על התועלת ממנה. המציאות היא שההרתעה מושגת בדרך כלל לאחר חוויה מוחשית שהיא זו היוצרת את המימד התודעתי, הכרתי.

כאשר אנו באים לעניין עלות – תועלת אסור לנו לשגות במחשבה של עלויות ותועלות ישירות אלא לחשוב גם על עלויות ישירות ותועלות עקיפות, או על עלויות עקיפות ותועלות ישירות וכל צרוף בין מצבים אלו. הדבר ניתן להבהרה בהרתעה כתוצאה ממעשה מלחמתי: מעבר לעלות הישירה המתבטאת בנזק ונפגעים ניתן לצרף גם עלויות עקיפות הנגזרות משדות כלכליים, מדיניים, חברתיים ואחרים וכך גם במישור התועלות.

כאשר אנו באים להמחיש את מושג ההרתעה בחיי היום יום הרי שהמקום בו הרתעה נבחנת תדיר הוא במערכת היחסים שבין הפרטים בחברה לחוק. תמציתה של מערכת יחסים זו היא שיקולי עלות תועלת ברורים תחת הנחת התנהגות אזרחית רציונאלית. יחד עם זאת כאשר אנו באים לפרש את מושג הרציונאליות איננו יכולים לראותו רק בהקשרי היחס הישר בין מעשה לתוצאה כמדד לרציונאליות.

עלינו לייצר נוסחה מורכבת הרבה יותר באשר למושג רציונאליות, או אז נמצא שהיחס הישיר בין מעשה לתוצאה הוא פרמטר מוביל אך במרבית המקרים נושאים אחרים האמורים לבנות את ההרתעה אינם נשקלים רציונאלית ואז לקיחת הסיכון בביטול משוואת ההרתעה קלה יותר.

דוגמא: כאשר אני נוהג במהירות המותרת אינני עושה זאת רק בגלל הקנס הצפוי או שלילת הרשיון האפשרית אלא גם בגלל ההד התקשורתי השלילי שיכול להתלוות לתפיסת הרמטכ"ל לשעבר טס במכוניתו, כלומר נוסחת העלות שלי כבר מורכבת יותר וכך צריך להיות לגבי אחרים. אך מעבר להרחבת שיקולי עלות תועלת למרחבים נוספים נשאלת השאלה מדוע בכל זאת אנשים עוברים על החוק במהירות הנסיעה והסיבה הישירה היא שמערכת אכיפת החוק אינה אפקטיבית דיה, אינה מרתיעה!

חזרה אל עניין ההרתעה הצבאית

על מנת שהיא תתקיים אנו צריכים להניח שהצד השני רציונאלי. האם הנחה זו תקפה בקרב היריבים הפוטנציאליים של מדינת ישראל? אין ספק שהדבר הראשון שאנו צריכים לברר לעצמנו מול יריבינו אינו מה ירתיע אותם אלא, מה מידת הרציונאליות שלהם. אין לי ספק שזו משתנה בין מדינות אויב לבין ארגוני טרור אויבים ובין ארגון אחד למשנהו.

אך מעבר לכך, אחת שהגענו למסקנה שיש דרכים לייצר הרתעה אנו נכנסים למסלול עשייה מוגדר המחייב את תחזוקתה של אותה הרתעה. משמע שמעת לעת בעת שנעברה העבירה יוטל ה"עונש".

מה בין הרתעת מדינה להרתעת ארגוני טרור

בחיפוש הדרכים לבניית ולשימור הרתעה עלינו להבחין בין מדינות מורתעות לבין ארגוני טרור. קיימת גם חלוקת משנה בין המדינות כמו גם בין ארגוני הטרור. ככלל אני מבקש לקבוע שככל שהמדינה נשואת ההרתעה מתקדמת יותר כלכלית, חברתית, תרבותית, ערכית, רציונאלית (משמע יש לה יותר מה להפסיד) היא תהיה מורתעת יותר אם מדיניות הפעולה היא של תגובה צבאית חריפה מעבר לציפיות היריב.

נשאלת השאלה מי קובע את המידתיות?

זה דיון שאיני מתכוון להיכנס אליו בדברי היום. מול ארגוני טרור הדילמה מורכבת יותר. בבסיס אין לארגוני טרור אחריות מדינתית. יתרה מזו, הם רואים במדינה מתוכה הם פועלים ובאזרחיה סוג של מחסה שבצילו הם פועלים תוך נטילת סיכונים על המדינה ואזרחיה ופחות על עצמם.

האבחנה הבסיסית שאני מבקש להצביע עליה היא שמול מדינה ההרתעה מושגת על ידי הצבת תג מחיר בלתי נסבל על המדינה – צבאה, תשתיותיה, מערכותיה השלטוניות, השלטון, העצמאות. מול ארגוני טרור ההרתעה היא בעיקרה אישית – מול מנהיגי ארגוני הטרור.

ברור הוא שהמושג "תג מחיר בלתי נסבל" הוא יחסי. אין לו תשובה כמותית או איכותית אחת והוא משתנה הנובע מסף הסיבולת של היריב. סף סבולת אינו ניתן להערכה מראש מאחר ומרכיביו אינם רק פיזיים, יש בו גם מרכיבים רכים: תרבותיים, אידאולוגיים ודתיים. הוא נסמך על ניסיון ועל ניתוח מבצעי ומקצועי שבדרך כלל קשה לבצעו.

אחת הבעיות בקביעת סף הסבולת של מדינה, היא שאין ביכולתנו להיכנס למוחו של היריב, להבין ולנתח את דרכי ודפוסי החשיבה וההחלטה שלו. קיים גם קושי בניתוח והבנת נקודות התורפה של היריב בעיניו. נושא זה של הבנת נקודות התורפה עשוי להקל מאד במיקוד פעולותינו ובהשגת הרתעה.

אף על פי כן ניתן לומר כי בבסיס גישת ההרתעה מונחת גישה מבצעית האומרת שהפעלת העוצמה אינה נעשית במדורג ובדרך של ניסוי וטעייה (תהייה) אלא בדרך של הפעלת מלוא העוצמה ולרוחב כל החזית מן ההתחלה. מטבע הדברים גישה זו אמורה גם לשרת את קיצור משך הלחימה.

ההרתעה נבנית בראש ובראשונה מההבנה של היריב כי אתה מוכן לפעול, הבנה זו ניתן להשיג בפעולה במקום ובזמן שהיריב חשב שתעבור לסדר היום קרי, להיות בלתי צפוי.

הרתעה קשה, רכה ויעילה

הרתעה אינה מתחילה בהפעלת הכוח אלא באיום להפעלתו – הרתעה רכה. מרכיביה של ההרתעה הרכה הם רבים ומגוונים ויש בהם מימדים טכנולוגיים, כלכליים, חברתיים ומדיניים.

הרתעה קשה – הרתעה המושגת מהפעלת כוח מוצלחת.

הרתעה יעילה היא זו המשלבת את כל מרכיביה, הרכים והקשים ויוצרת מרחב הרתעה כולל.
כמו שההרתעה היא פעולה על תודעת היריב הרי בנייתה היא עניין לדימוי המרתיע בפני המורתע. דימוי זה יושג בדרך כלל על ידי מעשים.

ככלל, לא מצאתי שמה שאנו נוטים לכנות כהרתעה הושג ללא מעשים אלא במקרה האחד הנוגע להרתעה הגרעינית בין המעצמות וגם אז הפגנת היכולות באמצעות ניסויים חוזרים ונשנים, הדלפות תקשורתיות מכוונות, איבוד מכוון של מסמכים מסווגים וכו' הבהירה לצדדים המעורבים שמאחורי המילים ניצבות יכולות.

כפי שאמרתי קודם, להרתעה או העדרה יש גם מרכיבים רכים ואחת השאלות המרכזיות בעניין זה נוגעת ליכולתן של דמוקרטיות מתקדמות להרתיע משטרים טוטאליטאריים קיצוניים. העובדה שמדינות דמוקרטיות נאורות פועלות על בסיס ערכים אחר/שונה מציבה אתגר משמעותי יותר בעיניין יצירת הרתעה.

ההבדל המהותי נוגע לקדושת חיי אדם ולפיכך הרתעת משטרים טוטאליטאריים אינה מושגת באמצעות פגיעה באנשי היריב אלא דרך פגיעה בנכסים העלולים לסכן את יציבות ושרידות המשטר, לעורר איום פנימי על זה המשטר. ניתן לראות בברור שיחסי העוצמה הצבאיים בין ארצות הברית ובנות בריתה לבין אל קעידה לא הבהילו את קבוצת הטרור הזו מלהתעמת עם החזקה במעצמות.

גישת ההרס הברוטאלי אינה יכולה להוות הגישה המובילה ביצירת הרתעה. עלינו לחפש את הנקודות הרגישות אצל היריב שבאמצעות פגיעה בהן נייצר את דימוי מי שמוכנים להסיר הכפפות וללכת עד הסוף.

על מנת לייצר הרתעה בכוח צבאי עליך להבטיח שהציבור שלך מגבה גישה זו. אין ספק שעמידות הציבור שלך מפני פעולות היריב היא מפתח ביצירת הרתעה. ציבור המייצר בהתנהגותו דימוי של שרידות ועמידות בהתשה יגבה ויגדיל את מרחב התמרון של המרתיע בבחירת הדרכים לייצר הרתעה.

ההרתעה בתמציתה היא – האיום הסמוי על המורתע על בסיס דימוי היכולות, היכולות בפועל והפעולות הגלויות שהוכיחו זאת.

ב- 1 לאוקטובר השתתפתי בכנס המפלגות הדמוקרטיות בפרלמנט ברומא. הכנס, כשלעצמו, היה מרתק וזימן אפשרות למפגש בין נציגי פרלמנטים ממדינות שונות, שאינם נוטים להיפגש באורח תדיר ושוטף. בין היתר, סיפק לי הכנס הזדמנות למפגשים בלתי אמצעיים עם מנהיגים דמוקרטים מן העולם כולו.

הכנס הוכיח לי שוב, כי הלוחמה בטרור אינה נחלתה של מדינת ישראל בלבד, ואף אינה נחלת מדינה זו או אחרת. נראה כי העולם כולו מכיר בעובדה, כי הטרור  הפך לבעיה גלובלית, שעיקר הסכנה הטמונה בו היא שאיפתו לערער את יציבותם של המשטרים הדמוקרטיים.

לצערי, בלוחמה נגד ארגוני הטרור והמדינות תומכות הטרור עוצמתה המרכזית של הדמוקרטיה מתגלה כחולשתה הגדולה.  עיקר העיסוק בטרור עניינו שאלת הלגיטימציה- או ליתר דיוק הדה-לגיטימציה של גופי הטרור עצמם, ואף של המדינות תומכות-הטרור. הטרור מבין זאת. גם אנחנו. כך, מנסים ארגוני הטרור להתכסות בכסות של אירועים לגיטימיים.

בפרלמנט ברומא

אירועי טרור מובהקים דוגמת  השיט של ספינת המרמרה בואכה עזה עוטות איצטלה – שקרית- של אירוע "הומניטרי" של שוחרי שלום- והכל בנסיון לערער על זכותה הלגיטימית של ישראל לבודד את הנהגת הטרור של החמאס ברצועת עזה. העובדה שמשטים אחרים נגמרו בתוצאות אחרות (דוגמת הספינה הלובית) הוכיחו כי ניתן היה לעשות את הדברים אחרת.

מדינה ריבונית זכאית – ואף חייבת לאזרחיה – להגן על עצמה מפני פעולות טרור

מדינת ישראל היא הדמוקרטיה היחידה באזור – חברה חופשית ופתוחה. חובתה הראשונה של מדינת ישראל היא לספק בטחון ותחושת בטחון לאזרחיה. חובת כוחות הבטחון הישראלים הינה להדוף כל פעילות עויינת כלפי אזרחי ישראל והמבקרים בה, חובתה של ישראל היא להבטיח לילדי ישראל הגעה בטוחה לבתי הספר, לאמהות להיות רגועות כאשר ילדיהן מתהלכים ברחובות. לספק בטחון בתחבורה הציבורית, לוודא קיומה של כלכלה מתפקדת וכו' וכו'.

הפתרון אליו אנו שואפים הוא חיים בשלום. האם השלום בר השגה?

השלום בר השגה, ואולם הוא יושג אך ורק אם העולם החופשי יתארגן ויראה עצמו מחוייב ללוחמה בטרור ובתומכי-הטרור. הטרור מחבל בשיחות השלום, ויוליד למנהיגים משני הצדדים קשיים מבית. להערכתי, ואינני מסתיר את דעתי, כל מנהיג ישראלי שיבוא לעם בישראל עם הסכם חתום יוכל לקבל תמיכה גורפת, אבל אין המדובר בחופש פעולה מוחלט למנהיגי ישראל- האיזון הוא עדין, ושביר.

ישראל אמנם מחוייבת לסובלנות ולפשרות, אבל סובלנות זו אינה באה על חשבון זכותה של מדינת ישראל וחובתה להגיב בכוח וללא פשרות כלפי כל גילוי של אלימות וטרור כלפי אזרחי ישראל.

דני חלוץ נואם ברומא

מדינת ישראל מתמודדת בטרור מסוגים שונים- החל בלבנון שנתנה לטרור – ולארגון החיזבאללה – להשתרש בשטחה, עובר דרך יהודה ושומרון (שם מבוצעים מעת לעת אירועי טרור על ידי גורמים עויינים להליך השלום) וכלה בעזה, שהפכה, למעשה, לישות בלתי מוגדרת הנשלטת שליטה חסרת מיצרים על ידי ארגון הטרור חמאס.

מעל לכל אלה נאלצת ישראל להתמודד, כמו כל דמוקרטיה מערבית, בטרור העולמי.

ציר הרשע שתחילתו באיראן, עובר דרך לבנון וסוריה מצפון עד לרצועת עזה תומך כולו באורח גלוי ומפורש בטרור- באספקת נשק, במימון, בתמיכה בינלאומית בחיזבאללה ובמימון שיקום הריסות לבנון ממלחמת לבנון השניה.

מדינות ציר הרשע במזרח התיכון מהוות מכשול לכל יוזמת שלום של ישראל והפלסטינים.

העיסוק הבלתי פוסק באיום הגרעין האיראני מסית את תשומת הלב של העולם המערבי מן העובדה שאיראן תומכת טרור בשלושים השנים האחרונות. איראן משתמשת באורח ישיר בחמאס ובחיזבאללה כעושי דברה. איראן מעורבת מעורבות ישירה בסכסוכים בחזיתות נוספות של העולם המערבי (עיראק, אפגניסטן).

איראן, נכון להיום, היא מקור אי היציבות באיזור.

ישראל אינה דורשת גיבוי אוטמטי לכל החלטה שתקבל- אנחנו זכאים לגישה הגיונית והוגנת משאר העולם. קראתי, בנאומי למדינות הדמוקרטיות לאחד מאמצים באתגר למיגור הטרור.  מאמץ משותף הוא הכרחי.

מה על העולם המערבי לעשות?

1. להבין כי סיפור המעשה- אחד הוא: קיומן של מדינות דמוקרטיות נתון בסיכון על ידי הטרור והקיצוניים.
2. ממש כפי שהעולם המערבי התאחד בועידת G8 בתחום הכלכלה- צריך להקים גוף בינ"ל ללוחמה בטרור.
3. להקים רשת מודיעינית בינלאומית.
4. לחלוק מידע וידע בין המדינות השונות.
5. לחסום את ערוצי המימון של גופי הטרור והמדינות תומכות הטרור.
6. לכפות סנקציות יעילות ואפקטיביות.
7. לתמוך בחברות מתונות בהן הטרור "מרים את ראשו"- בחיזוק הכלכלה והחינוך