חיל האוויר שלי הוא בראש ובראשונה מאגר אנושי יוצא דופן באיכותו הכוללת. זה ארגון (לוחם) שאין דומה לו במדינת ישראל, הנשען על מסד ערכי מוצק, על נורמות התנהלות אישיות  וארגוניות גבוהות ביותר ועל תרבות ארגונית שמדגישה איכות ומצויינות.

חיל האוויר דבק במשימותיו, מפקדיו מהווים דוגמא אישית לפקודיהם. חיל המתכנן את משימותיו לפרטי פרטים ומוציאן אל הפועל בדייקנות שאין לה מתחרה.

בחיל האוויר השעון הוא כלי עבודה, התדריך והתחקיר הם דרך חיים והאמת היא האופציה היחידה. חיל הרואה למרחוק ומתכנן את עתידו שנים לשנים ארוכות קדימה. חיל שיודע להתאים עצמו למציאות המשתנה בזירות הלחימה ובחברה האזרחית ובכך שומר על רלוונטיות מבצעית באופן מתמיד.

חיל האוויר הפך ברבות השנים לחוד החנית המבצעי של צה"ל, אין היום שאלה לגבי מרכזיות החיל במשוואת הביטחון הלאומי, החיל פרש כנפיו על מרחבי המזרח התיכון כולו ומביא לידי ביטוי את יכולותיו האנושיות והמבצעיות באופן מעורר השתאות.

במימד האישי, חיל האוויר נתן לי את ההזדמנות לחוות את החוויות המסעירות (והקשות) של חיי בעיתות מלחמה ובזמנים שבין המלחמות, להיות שותף לעשיה הביטחונית הגלויה והחסויה במשך ארבעה עשורים ולקחת חלק בעיצוב דמותו ובבניין כוחו. בחיל האוויר הכרתי את הטובים בחבריי ובו גם איבדתי חברים רבים לנשק, ששירת חייהם נקטעה לעד, יהי זכרם ברוך.

זכיתי לשרת תחת מפקדים איכותיים ובהמשך לפקד על הטובים בבניה של הארץ שלנו. אני מלא גאווה להיות אחד מאותה רשימה שקרויה "מפקדי חיל האוויר בדימוס".

לקוח מתוך הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר. "ביטאון חיל האוויר יוני 2021".

ענת, חרותה, זוהר, אורית, מיכל, נוגה ובני משפחת פקר היקרים,

רן שלנו, מתקשה לדבר עליך בלשון עבר, אתה, הצעיר הנצחי, החבר שאין בלתו, המפקד הבלתי ניתן לחיקוי, האיש ממנו למדתי מהי משמעות המילים: מפקד וחבר, האדם לו יש חלק משמעותי בעיצוב דרכי ודמותי כמפקד בחיל האוויר.

"מנשרים קלו מאריות גברו" כתב דוד בקינתו. אם יש בעיני דמות שהפסוק הזה הולם אותה, ביום זה, יותר מכל הרי היא דמותך, רן פקר, מפקדי היקר. גיבור כאריה וקל מן הנשר.

לפני מספר חודשים, באחד מימי השישי, התאספנו, חבורה קטנה וקרובה לך, לציין את יום הולדתך השמונים. לקראת סיומה בקשת לדבר. חברים, אמרת לנו, אני מבקש לספר לכם כי בחודשים האחרונים אני מתמודד עם מחלת הסרטן. כולנו נאלמנו דום, המילים נגמרו, השקט היה רועש ומעיק.

אומרים כי "העצים מתים זקופים", ואתה, זקוף היית מיומך הראשון ועד יומך האחרון. בפגישתנו האחרונה אמרת לי: "זה קרב קשה מכל הקרבות שחוויתי בחיי" ואתה מלך הקרבות ידעת את שאמרת. "אני אלחם כמו שאני יודע, קרב אוויר בגובה נמוך" ונלחמת, למרות שבתוך תוכך ידעת שהסיכוי לנצח אינו גבוה, לא הסתרת זאת. היית בימיך האחרונים אותו רן, אביר השמיים, גבור המלחמות. נחוש, מפוקח, מביט בי בעייני הפלדה הנוקבות ולא מסתיר דבר.

היו אלה ימי מלחמת ההתשה של 1970, אתה נקרא אל הדגל לפקד על טייסת 201 שאבדה את מפקדה. כרוח סערה נכנסת אל הטייסת, מפיח בה רוח קרב, מעודד, מוביל, מנהיג. יראנו ממך, הייתה זו יראה של כבוד, למי ששמו הלך לפניו בחיל האוויר, גיבור מלחמת ששת הימים, טייס ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. אתה רן, נותן לנו הצעירים, של אותם ימים, דוגמא אישית שאין למעלה ממנה, תמיד בראש הכוח. בקולך הרועם אתה קורא אותנו לסדר ובלבך הרגיש אתה מלטף אותנו. נוסך בנו ביטחון ודורש מאתנו תוצאות.

מאז 1970 ועד השבועות האחרונים היית לידי כאשר הייתי צריך ואני ניסיתי להיות לידך כשחשבתי שאתה צריך, בנסיון לממש את אמירתך, שהפכה אצל רבים מאתנו לאמת פשוטה, "מי שאין לו זמן לחברים, כשיהיה לו זמן לא יהיו לו חברים". לך היה עבורי/עבורנו את כל הזמן שבעולם.

חיל האוויר היה ביתך ואנשיו היו גאוותך. היה לך חלק משמעותי בעיצוב דמותו ויכולותיו של חיל האוויר. נסיונך המבצעי כלוחם ומפקד הפכו לנכס צאן ברזל בתולדות חיל האוויר. תמיד נזעקת לשמור על החיל ולא חסכת מזמנך ומרצך לגבות את מפקדיו ואנשיו. המשפט "חיל האוויר אצלי בנשמה" נכתב בדמותך.

השארת את חותמך המבצעי בכל מקום עליו פקדת, בכל מבצע אותו הובלת. לא קבלת דבר כמובן מאליו. התווכחת, הערת שינית וסללתה נתיבים חדשים בהפעלת הכוח האווירי.

רן, בשיחות הרבות שניהלנו במהלך השנים ראיתי עד כמה המדינה יקרה לך, את כל כולך היית מוכן לתת בעבורה. כמה היית גאה לספר לי על נכדך טייס חיל האוויר, ועל מפגשיך המרגשים עם צעירי החיל בשיחות מורשת הקרב שהעברת להם.

הנושאים החברתיים בערו בעצמותיך והתוצאה הייתה מפעל "צהלה" שהוקם על ידך ואותו הובלת מעל עשרים שנים. ראית זכות גדולה וגם חובה עליונה לתרום לחברה ובעיקר לשוליה, לקחת את הנוער שאחרים זנחו ולהגביה קומתו. עודדת את הצעירות והצעירים להתגייס ולשרת בצה"ל, ליווית אותם בדרכם ושמחת בהצלחתם.

אך מעבר לכל הדברים הללו והם רבים ומפוארים, היית חבר מסור ונאמן. איש עם לב גדול ואוהב. אי אפשר היה להתעלם מנוכחותך, היא קרנה באור השמור רק לך. פיך וליבך היו שווים. לא חסכת ביקורת ממי שהיה ראוי לה ולא חסכת שבחים ממי שהגיע לו. תמיד היית גאה בהצלחה של פקודיך וידעת לומר שבחם של אנשים בפניהם כמו גם להוכיח אותם על טעויותיהם. אתה הייתה הגב הרחב שהגן על אנשיו.

דמותך נטועה במרכזה של חורשת העצים הלאומית, חורשה של הטובים בבני הארץ הזו. מתי מעט שראו את טובת המדינה ואזרחיה לנגד עיניהם בכל רגע מחייהם.

הייה שלום חבר ומפקד יקר, יהי זכרך ברוך.

הרמטכ"ל לשעבר דני חלוץ קיים שלשום ראיון מיוחד לקובי מידן (לחצו להאזנה) במסגרת התכנית "אנשים בלילה" בגלי צה"ל. חלוץ שיתף את המאזינים בין היתר בסיפור ילדותו ומשפחתו, שירותו הצבאי ופעילותה של עמותת אתגרים בה הוא משמש כיו"ר בהתנדבות מזה כארבע שנים.

חלוץ גם התייחס לסוגיות הבוערות ובראשן השוויון בנטל. הוא נשאל לגבי הצורך, הרצון והיכולת להגיע למצב של גיוס חרדים לצבא והשיב: "הצורך קיים ותקף. אם החרדים יתגייסו, ניתן יהיה לקצר את שירות החובה לכלל החיילים ואף להגיע לשירות של שנתיים, כמו שהיה לפני מלחמת ששת הימים. רצון – בהחלט קיים. עובדה שיש חרדים שמשרתים. גם בתקופתי, כמפקד טייסת, שירתו חרדים במקצועות ספציפיים ועשו שירות מעולה. יכולת – פה זה עניין של החלטה ומשמעויותיה. נכון שזה דורש התארגנות, אבל זה בעיקר עניין של רצון ואינטגרציה חברתית".

לגבי סוגיית הטלת הסנקציות אמר חלוץ כי: "היום, מצד אחד, יש לנו חוק שירות חובה, שאומר שכל צעיר מחויב בשירות – כל אחד על פי כישוריו. ומאידך, יש אוכלוסיה שלמה שהחוק הזה לא חל עליה – החרדים והערבים. גם מקרב המשרתים, יצרנו מטעמים פוליטיים, קבוצות שקיבלו פטורים כאלה ואחרים כמו ישיבות ההסדר והנח"ל.

למה צריך לחכות 3 שנים להטלת סנקציות? הרי בעוד 3 שנים נהיה שוב בשנת בחירות ואז סביר להניח כי יוותרו על היישום הזה לטובת פשרה פוליטית זו או אחרת. יש פה ניסיון לרבע מעגל, אבל בסוף זה יצוף למעלה. צריך להוריד את הספק ולהחיל חוק אחד על כולם: כל בן 18 ללא הבדל דת, גזע ומין, יחויב בשירות צבאי או אזרחי – כשלחוק מלווה סנקציה".

דני חלוץ שוחח הבוקר עם אריה גולן בתכנית הבוקר של רשת ב' בעקבות יירוט המזל"ט בהר חברון על ידי חיל האוויר. חלוץ אמר כי היירוט מוכיח כי חיל האוויר היה ערני ומוכן. "יירוט המזל"ט קבע שני דברים: מצב הערנות של חיל האוויר הוא ראוי ומצד שני יש פה הוכחת יכולות של הצד השני שאומר 'ראו, אנחנו יודעים לשגר משהו עד ישראל'. האם למשהו הזה יש תפוקה מבצעית ראויה? – זו כבר שאלה אחרת".

חלוץ הדגיש כי הוא אינו חושב ששיגור המזל"ט הוא איתות כוונות מצד האירנים למתקפה על ישראל. "אני מציע להשאיר את הדברים בפרופורציות", אמר הרמטכ"ל לשעבר והוסיף: "אם לאירנים יהיה נשק גרעיני זה יהיה חמור מאוד, אבל בינתיים אנחנו רואים שהסנקציות פועלות בכיוון הנכון ומביאות לתוצאות. אולי לא בקצב שכולם רוצים לראות, אבל זה מספק לחלוטין".

חלוץ גם התייחס לנאום נתניהו בעצרת האו"ם ואמר: "עד שהנושא האירני ירד מסדר היום, היה מישהו שהעלה אותו בחזרה אחרי חוג הציור שראינו. לדעתי זה לא היה רציני, הן הטעם הפשוט – הנושא של תקיפה באירן נופח למימדים כאלה גדולים והנה באחת – הוא נדחה לאביב או לקיץ הבא. אז אחת מהשתיים – או שזה לא היה כל כך חשוב, בטח לא בשביל לשלם את מחיר ההידרדרות ביחסים עם ארה"ב. ואם זה כן היה חשוב – למה לדחות?".

לבסוף, לגבי המשך דרכו הפוליטית, אמר חלוץ: "לקדימה אינני חוזר".

לפניכם טורו של דני חלוץ, שהתפרסם היום ב"מעריב", בעקבות היכנסו לתפקיד של מפקד חיל האוויר החדש האלוף אמיר אשל (לחצו להגדלה):

דני חלוץ התארח היום באולפן ערוץ 2 אצל עודד בן עמי ב"שש עם" בנושא האיום האירני ומינויו של אמיר אשל למפקד חיל האוויר החדש. הרמטכ"ל לשעבר צידד במהלך של ברק אובמה, שהקפיא היום את נכסי ממשלת איראן בארצות הברית. "אובמה פועל בכיוון הנכון", אמר חלוץ. "יש להפעיל על אירן חנק כלכלי באמצעות סנקציות מסוג אלה. אני לא חושב שאירן תסגור את מיצרי הורמוז כפי שהיא מאיימת, אבל אובמה לוקח איום כזה בחשבון ויודע שיש לו מענה".

חלוץ התייחס בהרחבה לאופיו של הדיון בנושא האיום האירני בתוך השיח הישראלי. לטענתו, אפשר לדבר על הנושא, אך: "יש קו מאוד ברור בין דיבור לגיטימי לדיבור לא לגיטימי. ברגע שמתחילים לדבר על עיתויים, מטרות ויכולות – לא ירחק היום בו יתחילו לדבר גם על איזו שעה ובאיזה יום", אמר. "זהו חוסר אחריות לדבר על מושגים כאלה בפומבי. אפשר לדבר על הסוגיה הזאת ברבדים האסטרטגיים שלהם.

דני חלוץ על האיום האירני בערוץ 2

אינני פוסל את הדיון אם נכון או לא נכון לבצע את התקיפה ברמה העקרונית, אבל אם מתחילים לדבר על חלון זמנים, זה מרים את רף הסיכון עבור אלה שהולכים לבצע אותה". חלוץ הוסיף כי "דיון שגולש להתרברבות הוא מסוכן, כי אין לו חסמים ובלמים וזה פוגע בהרתעה הישראלית. אם נצעק 'זאב זאב זאב' ובסוף לא יקרה כלום – נפסיד מכך הרבה".

בהתייחסו למינוי הטרי של מפקד חיל האוויר, אמר חלוץ: "אמיר אשל הוא מפקד שמגיע עם הרבה מאוד ניסיון. הוא עשה את כל שרשת התפקידים הנדרשת לקראת הפיקוד על החיל. הוא לא יהיה מפקד ח"א טכני. הוא יודע להביע את דעתו, הוא יאמר אותה ואינו שבוי בקונספציות. אני בטוח שהוא יעשה את הדבר הכי טוב לעם ישראל. אני מאוד רגוע עם המינוי ורוצה לברך ולאחל לו בהרבה הצלחה. באותה נשימה נזכיר שהיו עוד שני מועמדים ראויים וטובים – יוחנן ונמרוד".

שאון המנוע של מטוס הסקייהוק החג בגובה נמוך מעל הרצליה בשעת בוקר מוקדמת של יום הכיפורים, השישי באוקטובר עדיין מהדהד באוזני. הוא קרע באחת את דממת היום הקדוש הזה. היה זה סימן מוסכם שעלינו, לוחמי צוות אוויר, להתייצב מיד בטייסות. כנראה שחטאנו חטא גדול אם היושב במרומים בחר דווקא באותו יום להעמיד אותנו במבחן לאומי ואישי מורכב וקשה שתוצאותיו היו כבדות על עם ישראל כולו.

הייתה זו מלחמה קשה, לא העלנו בדעתנו שתקרה באופן בו קרתה, היינו שבויים באמת שלנו, שאנו החזקים ויריבנו לא יפקפקו בכך. המילה "הפתעה" לא הייתה באוצר המילים ככל שזה נגע ליוזמה מבצעית של מדינות ערב. ארבעים ויותר פעמים יצאתי לגיחות מבצעיות באותה מלחמה, בכל פעם מחדש נדרשנו כולנו לאגור את כל כוחות הנפש כדי לחזור אל המקומות שאך שעות ספורות קודם העמידו את חיינו בסכנה.

חמש עשרה פעמים שמענו בטייסת את ה"בשורה" כי אחד ממטוסי הטייסת נפגע וגורל צוותו לא ידוע, שבע פעמים הרכנו ראש לנופלים במהלך המלחמה וארבעה עשר מחבריי לטייסת התענו בשביים, במצרים וסוריה. את המלחמה התחלנו 55 לוחמים אוויריים ובסיומה ישבו בחדר התדריכים 34 בלבד, חלקם שלמים פיזית אך פגועים מנטלית.

אי הוודאות הייתה גדולה, הספק כרסם בנו באשר לתוצאה. היום אנו יודעים עד מה גדול היה החשש אצל הקברניטים, בתחילת המלחמה, לגורל הבית השלישי. אך הלוחמים והמפקדים שחונכו לדבוק במשימתם ויהי מה עשו את ההבדל.

מבחינה צבאית המלחמה הוכרעה, מדינית היא הביאה לחתימת הסכם השלום עם מצרים. יש המעלים תהיות לגבי ההסכם לאור המציאות הנוכחית במזרח התיכון אך אם ההסכם חסך לנו מספר עימותים כוחניים במשך עשרות שנות קיומו, דיינו. במקורות נכתב "…ותשקוט הארץ ארבעים שנה". לא ארבע מאות ולא ארבעת אלפים וגם לא מאה, חכמינו הקדמוניים הבינו שאין דברים נצחיים במציאות האנושית.

רבות כבר נכתב על אותה מלחמה אך שאלה אחת תישאר פתוחה, האם ניתן היה להשיג את הסכם השלום עם מצרים קודם למלחמה? האם מחיריה היו נחסכים לו גישתנו המדינית הייתה שונה? והיכן היינו היום אם אותם אאלפי הרוגים ופצועים היו שותפים חיים למפעל הציוני שהרי תמיד הנופלים הם מטובי הארץ בנינו ובנותינו, הם המתנדבים, הם היזמים בפועל או בכוח, הם מנוע הצמיחה החברתית.

אין תוחלת בשאלות היפוטטיות על שקרה בעבר כי חוכמת הבדיעבד היא חוכמת טפשים. אך יש מקום גם ברמה הלאומית לבצע תחקיר ולשאול עצמנו לגבי העתיד, האם אנו מוכנים לחסוך את המחירים של עימותים עתידיים באמצעות חוכמה (מכה) מדינית מקדימה.

האם הפנמנו הלקח שהמעשים הצבאיים הם לא הפתרון אלא האמצעי לפתרון. כן, לעיתים אין מנוס אלא משימוש בכוח על מנת לתחם את גבולות המגרש וכללי המשחק מול היריב, על מנת להרתיע. אך ככלל, עלינו לראות בחלופה הכוחנית רק אחת מן החלופות האפשריות ולא ולהגיע למציאות בה זו החלופה היחידה.

אחרי מלחמת יום הכיפורים בנינו צה"ל חדש, צה"ל אחר, גדול ועצום כלקח אותה מלחמה. כמו אז גם בימינו אנו יודעים לתקן את העבר. האם אנו יודעים לצפות את העתיד? לא! לכן עלינו לנסות באופן מתמיד להשפיע עליו. השפעה על העתיד היא בבניית חברה מגובשת וחזקה, צודקת ומחוייבת למדינה ולקיומה. השפעה על העתיד היא באמצעות מדינאות ומדיניות רחבת אופקים וחזון,יוזמה ועשייה ולא בישיבה על הגדר בהמתנה להתמוטטותה.