דני חלוץ, יוסף גרוף ויעקב אביטן היו בין הדוברים בפאנל רגיש במיוחד שנערך באוניברסיטה העברית בינואר האחרון. הפאנל, במסגרת סדרת אירועי ה"פרלמנט" של תא קדימה באוניברסיטה העברית, נועד לעודד שיח חברתי-ערכי בקרב הסטודנטים בקמפוס ובאמצעותם גם מעבר לכותלי האוניברסיטה.
מתוך פאנל באוניברסיטה העברית
הרמטכ"ל ה-18 של צה"ל, רא"ל במיל' דני חלוץ, היה הראשון מבין הדוברים. חלוץ, בעל קריירה צבאית ארוכת שנים, נאלץ להתמודד לא פעם עם סוגיית חיילים שבויים וביניהם אלדד רגב ז"ל, אודי גולדווסר ז"ל, וגלעד שליט. "כל ראש ממשלה רוצה לראות את גלעד בבית" אמר חלוץ בתחילת דבריו, ובכך פתח למעשה בנושא שעשרות הסטודנטים וחברי קדימה בקהל ציפו לשמוע במיוחד.
לדבריו, "אין זה עניין של השוואת מחירים וכמויות, אין מדד קבוע – אלא כל מקרה פרטני לגופו". הרמטכ"ל לשעבר אמר כי יש לעשות הבחנה ברורה בין סוגי מחבלים, פוטנציאל המסוכנות שלהם ועוד גורמים רבים נוספים אשר הנהגה צריכה לשקול. כשנישאל כיצד היה נוהג הוא עצמו אם היה בין מקבלי ההחלטות, השיב באופן הישיר ביותר אך יחד עם זאת גם שקול ומדוד – יש לשחרר את גלעד שליט במסגרת עסקת חילופי שבויים, על בסיס המידע שהתפרסם בתקשורת.
אל מול הגישה הרציונלית המתחשבת בשיקולים הלאומיים, אותה הציג חלוץ, עסק יוסף גרוף בהיבטים האישיים והרגשיים של הסיטואציה הזו. גרוף, ממשוחררי עסקת ג'יבריל (מאי 1985), הסביר כי לדעתו ההנהגה הישראלית כיום לא מוכנה לעשות את הצעד האמיץ ולהכריע בסוגיית שליט. "אומרים שמדינת ישראל עושה כל שביכולתה על מנת לשחרר את גלעד – אבל יש עוד כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות ולא עושים. ואני שואל אתכם למה? והתשובה היא פשוטה – כי זה עלול לקרב את היום בו תצטרך ההנהגה להכריע, ולהתמודד עם ההשלכות לכך" דברי גרוף.
תמיכה ברמטכ"ל לשעבר הגיעה דווקא מצידו של יעקב אביטן, אבי החייל עדי אביטן ז"ל, אשר נחטף באוקטובר 2000 על ידי חיזבאללה מגזרת הר דב. אביטן, אשר תיאר את ההתמודדות הנפשית והרגשית הקשה, סיכם דבריו באומרו "המהלך הצבאי של קיץ 2006 בלבנון, הגיע באיחור של 6 שנים. מבלי להיכנס לצד הטקטי של המהלך – בסופו של דבר נסראללה אמר את מה שכולנו עדיין לא מבינים : 'אם הייתי יודע שהתגובה הישראלית תהיה כה קשה, לא הייתי תוקף מלכתחילה'. עד היום הוא יושב לו באיזה בונקר, מפחד שישראל תגיע אליו. אם היינו עושים את זה באוקטובר 2000, הדברים היו נראים היום אחרת לגמרי".
אביטן גם מתח ביקורת קשה על ראש הממשלה דאז, אהוד ברק. "הגענו לשיחה איתו, ודרשנו את שחרור הבנים – בין אם באמצעים צבאיים ובין אם באמצעים דיפלומטיים. ברק, מבלי להתבלבל, ענה לנו : 'אם אני מכניס עכשיו פלוגה ללבנון, 20 חיילים מתים. זה מה שאתם רוצים?'". אביטן הנסער הטיח בברק כי הוא פחדן, איננו מנהיג וחסר יושרה אישית. "איך הוא יכול להעמיד אותי, אבא לחייל שבוי, בדילמה הזו? הרי הוא היה אז ראש הממשלה, לא אני. לא אמרתי לו איך לשחרר את הבן שלי, אבל זו הייתה המחויבות שלו לשחרר את עדי ויהיה מה".
את האירוע סיכום חלוץ בקביעתו כי "אין בכלל דבר כזה 'כל מחיר'", והסכימו איתו הדוברים האחרים, "יש את המחיר שמוכנה המדינה, והחברה, לשלם באותו הרגע ובאותן נסיבות – וגם למחיר הזה ישנן השלכות עימן מדינה מסודרת כמו ישראל צריכה ויכולה להתמודד". בכך סימן חלוץ את נקודת הקונצנזוס בין דוברי הפאנל.
הדיון בנושא פדיון שבויים היווה את האירוע המסכם את פעילות תא קדימה באוניברסיטה העברית לסמסטר הראשון של שנת הלימודים תשע"א. הגעתו של הרמטכ"ל לשעבר יצרה הרבה מאוד תהודה בקרב תלמידי הקמפוס כמו גם בקרב עובדי האוניברסיטה. מחלקת הביטחון של האוניברסיטה דרשה את הצבתו של מאבטח מיוחד באירוע לרגל הגעתו של הרמטכ"ל לשעבר שכן לדבריהם מדובר באישיות בכירה מאוד. גם סטודנטים המעורים בהתרחשויות הפוליטיות בקמפוס ולא נכחו באירוע עצמו אמרו כי שמעו שהיה פאנל מרתק ובירכו על פעילות סוף סמסטר מוצלחת.
אירוע זה, ובתקווה גם נוספים בעתיד, לא נועד להציג פיתרונות קסם או תשובות בית ספר, אלא בעיקר לעודד חשיבה יסודית ומעמיקה יותר בסוגיה מורכבת ורגישה מאוד בחברה הישראלית. ועדת שמגר, אשר מסקנותיה טרם הובאו לידיעת הציבור, אולי תוכל לסייע באופן כזה או אחר בהעמקת השיח הציבורי בנושא, על פני סיסמאות ריקות מתוכן כמו "לא בכל מחיר", " עסקת ג'יבריל 2" או "רון ארד 2".
הכותב הוא רן רובנר, סטודנט ליחסים בינלאומיים, משמש כראש תא קדימה באוניברסיטה העברית.
