דני חלוץ התראיין הערב לתוכניתו של ירון וילנסקי בגלי צה"ל בעקבות המתיחות בגבול הסורי והפשרת היחסים המסתמנת עם טורקיה. חלוץ התייחס לתקרית הירי בין צבא סוריה לעבר כוח צה"ל רמת הגולן ואמר כי "המדיניות שצה"ל נוקט היא נכונה. יש קווים שאסור לחצות אותם.

כל מה שמשנה את סטטוס הקוו שהיה נהוג ברמת הגולן מזה 40 שנה – אסור לעבור עליו לסדר היום. האם התגובה שלנו עושה את מה שצריך נגד מי שיורה? – זו כבר שאלה מסוג אחר. אנחנו כבר למדנו על בשרינו שארגונים מסוג זה רגישים פחות לתגובות ולעתים פועלים רק מתוך רצון להדליק את הזירה".

הרמטכ"ל לשעבר הדגיש כי ישראל צריכה להיות מוטרדת משתי אפשרויות, נוכח המצב בסוריה: השימוש והזליגה של נשק כימי והפיכתה למדינה חסרת שליט. "עצם השימוש בנשק כימי בין הממסד למורדים וההפך, הוא כשלעצמו מעיד על הנכונות להשתמש באמצעי הזה. זה דבר שצריך לעמוד בראש סדר העדיפויות של האמריקאים והטורקים. בוודאי במקרה של זליגה לידיים בלתי אחראיות. תזוזה שכזאת תחייב סוג של פעולה ישראלית, אמריקאית ובינלאומית".

מפתיע שסוריה מצליחה להתקיים כמדינה במשך השנתיים האחרונות

חלוץ התייחס להשלכות המשך שלטונו של אסד על ישראל ואמר: "המצב אינו נתון בשליטתנו. אסאד הוא היום מטרה לאופוזיציה ולקהילה הבי"ל. הוא נתון לסיטואציה מאוד מורכבת ואני אתמה אם הוא יצליח לשרוד לזמן רב. למעשה, אני מופתע מזה שהוא שורד עד עכשיו ומזה שסוריה מצליחה להתקיים כמדינה במצב הזה יותר משנתיים. כנראה שמי שמונחת החרב על צווארו – מסוגל להרבה דברים".

לסוג כזה של מלחציים יש משקל רב בכל מה שקשור להתפתחויות העתידיות

על חידוש היחסים עם טורקיה וההתנצלות על פרשת המרמרה, אמר חלוץ כי מדובר ב"אינטרס ישראל מובהק כי טורקיה היא מעצמה איזורית. ראש הממשלה נהג נכון מאוד בהתנצלות. זה חשוב מאוד בראיה הסורית – סוג כזה של מלחציים (טורקיה מצפון וישראל מדרום-מערב) – יש משקל רב בכל מה שקשור להתפתחויות העתידיות. גם בהיבט האיראני. אינני מכיר אחד במזה"ת שלא מביט אל איראן בדאגה – וזה כולל את טורקיה. זה לצנינים בעיניהם שלאירן יהיה נשק גרעיני".

דני חלוץ התראיין היום בחדשות הערב בגלי צה"ל וב"עושים סדר" של בן כספית בערוץ 2 בנושא ההתבטאויות האחרונות של ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין והאפשרות להקדמת הבחירות על רקע ביטול חוק טל.

"דיסקין דיבר מדם ליבו, צריך להקשיב לו, גם אם לא אוהבים את המוסיקה", אמר הרמטכ"ל לשעבר. "הוא דיבר כבעל מקצוע ולא צריך לגזור עליו שתיקה בדברים שהם בליבת החשיבות של ישראל".

"בסוגיה האירנית דיסקין הקפיד לדון רק בהיגיון שמאחורי התקיפה ולא בשאלות טקטיות. אני מזהה מדבריו שהייתה מחלוקת בין ראשי מערכת הביטחון לראשי המדינה ושעמדתם לא זכתה למשקל הראוי. במקרה כזה חייב כל אחד מהם לומר את דברו בנימוס ובהקשר המקצועי המתבקש".

בהתייחס לדיבורים בנוגע לתקיפה אפשרית באירן אמר חלוץ כי "השאלה היא עם המעשה הוא נכון ולא אם הדיבור הוא נכון. אבל אם מישהו מדבר, הוא צריך לקחת בחשבון שעליו לפרוע את שטר הדיבור".

חוק טל – ככל שהזמן יעבור יהיה יותר גרוע

חלוץ, שבשבוע שעבר חתם על העצומה למען השוויון בנטל, נשאל בגלי צה"ל לגבי ביטול חוק טל והקדמה אפשרית של הבחירות לכנסת. "אני רוצה לקוות, שבלי קשר למערכת בחירות, חוק טל צריך לעבור מהעולם", אמר חלוץ. "ככל שחולפים הימים, המצב נהיה יותר גרוע. אנחנו הולכים למציאות שמספרי ההשתמטות גדלים ומבהילים – ולכן חובה עלינו לפעול לשינוי עם בחירות או בלי בחירות.

חלוץ נשאל על כניסתו הצפויה לפוליטיקה כחבר קדימה: "הדבר ששמתי לנגד עיני הוא לפגוש כמה שיותר אנשים. בני אדם הם אלה שיכריעו וצריך להתייחס אליהם כבני אדם. אני אומר חד משמעית שהאלטרנטיבה היחידה לשלטון הנוכחי היא קדימה בהנהגת שאול מופז. אף מפלגה אחרת לא מצהירה זאת וגם לא רואה עצמה שכזו. הציבור צריך לשאול האם הוא רוצה את שאול מופז בראש המדינה או את ביבי".

חיוניותה של מערכת העבודה הסוציאלית מקבלת משנה תוקף בשל מספרן הגדל של הבעיות החברתיות-כלכליות בישראל. די לנו אם נתבונן בנושאים שעלו באחרונה על סדר היום כדי להבין כי הבעיה שבפניה ניצבת ההנהגה הכלכלית היא רוחבית ועמוקה. שכר המינימום, שכר הבכירים, מצוקת הקשישים ומחירי הדלק, המים והדיור – כולם עוסקים בצורך להגדיר סדרי עדיפות באשר לחלוקת משאבי המדינה בין אוכלוסיות שונות בחברה.

פתרון הבעיות צריך להתחיל בקביעת מדיניות חברתית-כלכלית ארוכת טווח שיעדה צריך להיות הקטנת הפערים בחברה. לאחר שנגדיר מדיניות כזו, נידרש לבחון את התחומים לטיפול, שיאפשרו את מימוש המדיניות בגישה רוחבית לפי סדר עדיפות ידוע וגלוי לכל.

כיבוי כל שריפה בנפרד לא מטפל בבעיית השורש – הפרת האיזונים בחברה הישראלית. הפערים בין הקצוות גדלו עד למצב שבו המדינה, יחד עם ארה"ב, מובילה בעולם המערבי המפותח בפערים שבין העשירון העליון לתחתון. עומס המיסוי העקיף המוטל על הציבור גדול מהמקובל בעולם המערבי ומכביד שבעתיים על האוכלוסיות הנמנות עם השכבות החלשות.

לעתים אנו עומדים משתוממים מול המלל הרב בעניין שתי אוניות איראניות, שגם אם הגעתן לים התיכון מסמנת שינוי במדיניות האיראנית, אין בהן שום איום ממשי על ישראל, זולת העובדה שהעצמת נוכחותן מאפשרת לדחות את הטיפול באיום האמיתי – המשבר החברתי.

בישראל יש גורמים מובנים, חברתיים וכלכליים, לחוסר השוויון. אין זה נכון וגם בלתי אפשרי לייצר שוויון חברתי-כלכלי מוחלט. אנו חייבים לעודד יוזמה, יצירתיות והעזה חברתית כלכלית. עידוד זה טומן בחובו יצירת אי-שוויון. השאלה היא עד כמה ועל חשבון מה ומי.

כדי לטפל באתגרים שבפנינו, עלינו לחזק את הלכידות החברתית. חברה בריאה מושתתת, בין השאר, על סולידריות חברתית. זו אחת מאבני היסוד של חברה בריאה. חברה מתקדמת צריכה למדוד את האי-שוויון שבה במושגים יחסיים ולא במספרים מוחלטים. הפרט בחברה מודד עצמו יחסית לחברה שבה הוא חי ולא ביחס לחברות אחרות.

כן, הקשישים הישראלים נחשבים לעשירים ביחס לעניי העולם השלישי, אך הם חיים כאן. הדבר נכון גם לגבי עובדים סוציאליים ולגבי רבים אחרים שקולם אינו נשמע, מכיוון שאינם יכולים לאחוז בצווארה של המדינה. תשלומי העברה בין הקבוצות השונות אינם פתרון לבעיה, משום שהם מנציחים את הבעיות ולא פותרים אותן.

בחינת האי-שוויון בראייה בין דורית מראה כי המצוקה עוברת בירושה והמעבר בין שכבות סוציו-אקונומיות הוא מזערי. עלינו לטפל בהגדלת מרחב ההזדמנויות לאוכלוסיות מוחלשות כדי שיוכלו לטפס בסולם החברתי-כלכלי באמצעות מערכת חינוך איכותית, שתכשיר את הדורות הצעירים להשתלבות בתעשיות המתקדמות, ובאמצעות תמורה הגונה וראויה יותר לעבודה והקטנת המיסוי העקיף באופן משמעותי.

ככל שאנו עוברים מכלכלה עתירת עבודה לכלכלה עתירת הון, עלינו לוודא שיותר אנשים ישתלבו בה. לשאלה מניין ניקח את המשאבים לטפל בצרכים החברתיים, קיימת תשובה, והיא טמונה בצורך למתן את מהירות המעבר לחברה "אמריקאית" ולפתור את הסוגיות שעל הפרק – כדי לפנות משאבים ומנהיגות לטיפול בבעיות החברתיות.

המאמר פורסם הבוקר באתר TheMarker

דני חלוץ - מתקופת הרמטכלות (צלם: רובי קסטרו)

כאשר אנו באים לדיון בנושא הרתעה הנטיה הטבעית היא לקשר את המושג לתחום הצבאי ביטחוני ולא כך הוא. הרתעה היא מושג שיש לו הקשרים רבים אזרחיים, כלכליים, מדיניים וכמובן גם צבאיים ביטחוניים.

ההקשר המיידי של מושג ההרתעה הוא הקשר מניעתי. כלומר הרתעה היא אמנעתו של יריב (אויב) מנקיטת פעולה (אם יזומה ואם מגיבה) מפאת החשש למחיר אותו ישלם בגין אותה פעולה. או במילים פשוטות יצירת דילמת עלות/תועלת אצל יריבך.

אם אנו מאמצים פרשנות זו הרי אנו מדברים על הרתעה כמצב השאול מן העולם הקוגניטיבי/ההכרתי/התודעתי ולכאורה אין לו דבר עם העולם המוחשי. משמע, הרתעה היא מצב בו בתודעת היריב נוצר דימוי, (המבוסס על עובדות, שמועות, ידיעות והפרשנות הניתנת להם) שהעלות של פעולה תגדל על התועלת ממנה. המציאות היא שההרתעה מושגת בדרך כלל לאחר חוויה מוחשית שהיא זו היוצרת את המימד התודעתי, הכרתי.

כאשר אנו באים לעניין עלות – תועלת אסור לנו לשגות במחשבה של עלויות ותועלות ישירות אלא לחשוב גם על עלויות ישירות ותועלות עקיפות, או על עלויות עקיפות ותועלות ישירות וכל צרוף בין מצבים אלו. הדבר ניתן להבהרה בהרתעה כתוצאה ממעשה מלחמתי: מעבר לעלות הישירה המתבטאת בנזק ונפגעים ניתן לצרף גם עלויות עקיפות הנגזרות משדות כלכליים, מדיניים, חברתיים ואחרים וכך גם במישור התועלות.

כאשר אנו באים להמחיש את מושג ההרתעה בחיי היום יום הרי שהמקום בו הרתעה נבחנת תדיר הוא במערכת היחסים שבין הפרטים בחברה לחוק. תמציתה של מערכת יחסים זו היא שיקולי עלות תועלת ברורים תחת הנחת התנהגות אזרחית רציונאלית. יחד עם זאת כאשר אנו באים לפרש את מושג הרציונאליות איננו יכולים לראותו רק בהקשרי היחס הישר בין מעשה לתוצאה כמדד לרציונאליות.

עלינו לייצר נוסחה מורכבת הרבה יותר באשר למושג רציונאליות, או אז נמצא שהיחס הישיר בין מעשה לתוצאה הוא פרמטר מוביל אך במרבית המקרים נושאים אחרים האמורים לבנות את ההרתעה אינם נשקלים רציונאלית ואז לקיחת הסיכון בביטול משוואת ההרתעה קלה יותר.

דוגמא: כאשר אני נוהג במהירות המותרת אינני עושה זאת רק בגלל הקנס הצפוי או שלילת הרשיון האפשרית אלא גם בגלל ההד התקשורתי השלילי שיכול להתלוות לתפיסת הרמטכ"ל לשעבר טס במכוניתו, כלומר נוסחת העלות שלי כבר מורכבת יותר וכך צריך להיות לגבי אחרים. אך מעבר להרחבת שיקולי עלות תועלת למרחבים נוספים נשאלת השאלה מדוע בכל זאת אנשים עוברים על החוק במהירות הנסיעה והסיבה הישירה היא שמערכת אכיפת החוק אינה אפקטיבית דיה, אינה מרתיעה!

חזרה אל עניין ההרתעה הצבאית

על מנת שהיא תתקיים אנו צריכים להניח שהצד השני רציונאלי. האם הנחה זו תקפה בקרב היריבים הפוטנציאליים של מדינת ישראל? אין ספק שהדבר הראשון שאנו צריכים לברר לעצמנו מול יריבינו אינו מה ירתיע אותם אלא, מה מידת הרציונאליות שלהם. אין לי ספק שזו משתנה בין מדינות אויב לבין ארגוני טרור אויבים ובין ארגון אחד למשנהו.

אך מעבר לכך, אחת שהגענו למסקנה שיש דרכים לייצר הרתעה אנו נכנסים למסלול עשייה מוגדר המחייב את תחזוקתה של אותה הרתעה. משמע שמעת לעת בעת שנעברה העבירה יוטל ה"עונש".

מה בין הרתעת מדינה להרתעת ארגוני טרור

בחיפוש הדרכים לבניית ולשימור הרתעה עלינו להבחין בין מדינות מורתעות לבין ארגוני טרור. קיימת גם חלוקת משנה בין המדינות כמו גם בין ארגוני הטרור. ככלל אני מבקש לקבוע שככל שהמדינה נשואת ההרתעה מתקדמת יותר כלכלית, חברתית, תרבותית, ערכית, רציונאלית (משמע יש לה יותר מה להפסיד) היא תהיה מורתעת יותר אם מדיניות הפעולה היא של תגובה צבאית חריפה מעבר לציפיות היריב.

נשאלת השאלה מי קובע את המידתיות?

זה דיון שאיני מתכוון להיכנס אליו בדברי היום. מול ארגוני טרור הדילמה מורכבת יותר. בבסיס אין לארגוני טרור אחריות מדינתית. יתרה מזו, הם רואים במדינה מתוכה הם פועלים ובאזרחיה סוג של מחסה שבצילו הם פועלים תוך נטילת סיכונים על המדינה ואזרחיה ופחות על עצמם.

האבחנה הבסיסית שאני מבקש להצביע עליה היא שמול מדינה ההרתעה מושגת על ידי הצבת תג מחיר בלתי נסבל על המדינה – צבאה, תשתיותיה, מערכותיה השלטוניות, השלטון, העצמאות. מול ארגוני טרור ההרתעה היא בעיקרה אישית – מול מנהיגי ארגוני הטרור.

ברור הוא שהמושג "תג מחיר בלתי נסבל" הוא יחסי. אין לו תשובה כמותית או איכותית אחת והוא משתנה הנובע מסף הסיבולת של היריב. סף סבולת אינו ניתן להערכה מראש מאחר ומרכיביו אינם רק פיזיים, יש בו גם מרכיבים רכים: תרבותיים, אידאולוגיים ודתיים. הוא נסמך על ניסיון ועל ניתוח מבצעי ומקצועי שבדרך כלל קשה לבצעו.

אחת הבעיות בקביעת סף הסבולת של מדינה, היא שאין ביכולתנו להיכנס למוחו של היריב, להבין ולנתח את דרכי ודפוסי החשיבה וההחלטה שלו. קיים גם קושי בניתוח והבנת נקודות התורפה של היריב בעיניו. נושא זה של הבנת נקודות התורפה עשוי להקל מאד במיקוד פעולותינו ובהשגת הרתעה.

אף על פי כן ניתן לומר כי בבסיס גישת ההרתעה מונחת גישה מבצעית האומרת שהפעלת העוצמה אינה נעשית במדורג ובדרך של ניסוי וטעייה (תהייה) אלא בדרך של הפעלת מלוא העוצמה ולרוחב כל החזית מן ההתחלה. מטבע הדברים גישה זו אמורה גם לשרת את קיצור משך הלחימה.

ההרתעה נבנית בראש ובראשונה מההבנה של היריב כי אתה מוכן לפעול, הבנה זו ניתן להשיג בפעולה במקום ובזמן שהיריב חשב שתעבור לסדר היום קרי, להיות בלתי צפוי.

הרתעה קשה, רכה ויעילה

הרתעה אינה מתחילה בהפעלת הכוח אלא באיום להפעלתו – הרתעה רכה. מרכיביה של ההרתעה הרכה הם רבים ומגוונים ויש בהם מימדים טכנולוגיים, כלכליים, חברתיים ומדיניים.

הרתעה קשה – הרתעה המושגת מהפעלת כוח מוצלחת.

הרתעה יעילה היא זו המשלבת את כל מרכיביה, הרכים והקשים ויוצרת מרחב הרתעה כולל.
כמו שההרתעה היא פעולה על תודעת היריב הרי בנייתה היא עניין לדימוי המרתיע בפני המורתע. דימוי זה יושג בדרך כלל על ידי מעשים.

ככלל, לא מצאתי שמה שאנו נוטים לכנות כהרתעה הושג ללא מעשים אלא במקרה האחד הנוגע להרתעה הגרעינית בין המעצמות וגם אז הפגנת היכולות באמצעות ניסויים חוזרים ונשנים, הדלפות תקשורתיות מכוונות, איבוד מכוון של מסמכים מסווגים וכו' הבהירה לצדדים המעורבים שמאחורי המילים ניצבות יכולות.

כפי שאמרתי קודם, להרתעה או העדרה יש גם מרכיבים רכים ואחת השאלות המרכזיות בעניין זה נוגעת ליכולתן של דמוקרטיות מתקדמות להרתיע משטרים טוטאליטאריים קיצוניים. העובדה שמדינות דמוקרטיות נאורות פועלות על בסיס ערכים אחר/שונה מציבה אתגר משמעותי יותר בעיניין יצירת הרתעה.

ההבדל המהותי נוגע לקדושת חיי אדם ולפיכך הרתעת משטרים טוטאליטאריים אינה מושגת באמצעות פגיעה באנשי היריב אלא דרך פגיעה בנכסים העלולים לסכן את יציבות ושרידות המשטר, לעורר איום פנימי על זה המשטר. ניתן לראות בברור שיחסי העוצמה הצבאיים בין ארצות הברית ובנות בריתה לבין אל קעידה לא הבהילו את קבוצת הטרור הזו מלהתעמת עם החזקה במעצמות.

גישת ההרס הברוטאלי אינה יכולה להוות הגישה המובילה ביצירת הרתעה. עלינו לחפש את הנקודות הרגישות אצל היריב שבאמצעות פגיעה בהן נייצר את דימוי מי שמוכנים להסיר הכפפות וללכת עד הסוף.

על מנת לייצר הרתעה בכוח צבאי עליך להבטיח שהציבור שלך מגבה גישה זו. אין ספק שעמידות הציבור שלך מפני פעולות היריב היא מפתח ביצירת הרתעה. ציבור המייצר בהתנהגותו דימוי של שרידות ועמידות בהתשה יגבה ויגדיל את מרחב התמרון של המרתיע בבחירת הדרכים לייצר הרתעה.

ההרתעה בתמציתה היא – האיום הסמוי על המורתע על בסיס דימוי היכולות, היכולות בפועל והפעולות הגלויות שהוכיחו זאת.