צפו בקטעים נבחרים מתוך ההרצאה:

לפניכם הטקסט המלא:

השתנות טבע המלחמות בעשרות השנים האחרונות, ממלחמות חזיתיות בין צבאות סדירים למלחמות בין מדינות לארגוני טרור, הציבה בפני המדינות הדמוקרטיות התרבותיות דילמות ואתגרים חדשים בתחומי הפעלת הכוח. לא צריך להרחיק לכת אל ההיסטוריה הרחוקה, די לנו אם נזכור את השנים 2000 – 2005 ובתוכן את חודש מרץ 2002 שהביא למבצע "חומת מגן", את הסיכולים הממוקדים בעזה וביהודה ושומרון, את מלחמת לבנון השנייה, את מבצע "עופרת יצוקה" ובאותה נשימה, בהקשר הדילמות המוסריות ואילוצים על הפעלת הכוח, את פעילות הצבא האמריקאי בעיראק וכוחות נאט"ו באפגניסטן.

המושג לחימה א- סימטרית שאנו מרבים להשתמש בו אינו נוגע רק לגודל הכוח וציודו. בסיס ה א סימטריה הוא רחב וכולל, ונוגע בתרבות, ערכים, מוסר, דת, כלכלה, תשתית, שיטת ממשל ועוד.

לצערי הרב החיבור המיידי שנוצר בין פוליטיקה למוסר, בין עמדות מדיניות למוסר מחטיא את היכולת לקיים דיון אמיתי ועמוק בסוגיות המורכבות הניצבות בפנינו ובפני חברות מערביות דמוקרטיות אחרות.

מה מוצע לנו, על ידי המבקרים את אמות המידה המוסריות שלנו, שנפסיק להגן על עצמנו? שלא נלחם בטרור? שאזרחינו ישלמו את המחיר? המקטרגים אינם מציעים דרכים חלופיות לפתרון הבעיות. איננו מחפשים שאלות, אנו מחפשים תשובות!

לבנון 2006 ועזה 2008 היו פעולות צבאיות שנועדו לשנות את המשוואה הבלתי אנושית שארגוני הטרור מנסים לייצר, לפיה פגיעה באזרחים ובחיילים ישראליים היא לגיטימית, בחסות הטענה על היותנו כובשים, ואילו הפעולות שלנו אינן לגיטימיות. הביקורת עלינו איננה רק מוסרית אלא בראש ובראשונה פוליטית-מדינית המשתמשת בטיעונים על מוסר לחימה לקוי כדי להצדיקה.

מוסר וערכים הם נטולי גוון פוליטי. יש בהם ביטוי לתכונות אנוש שבכל אדם ואדם, הם ביטוי לחינוך ותרבות ומשקפים מציאות חיים. מוסר וערכים הם דבר מתפתח המביא לידי ביטוי את השינויים החברתיים והתרבותיים. ביסודם הם יחסיים ומתקיים מתח מתמיד בין ערך אחד למשנהו. כבר במקורות ניתן למצוא את המתח שבין "לא תרצח" לבין "הקם להורגך השכם להורגו".

חיילינו מתמודדים יום יום עם שאלות מוסריות ונותנים להן בדרך כלל תשובות ראויות. עלינו לזכור מהי המשימה העליונה המוטלת על צה"ל – לספק ביטחון מרבי לאזרחי מדינת ישראל. השאלות האם להטיל עוצר על עיר שלמה, האם לבדוק ביסודיות במחסום, האם להרוס בית של מחבל, האם לבצע סיכול ממוקד של טרוריסט וודאי, האם לעכב לבדיקה אמבולנס דוהר, האם להטיל פצצה בגודל כזה או אחר עומדות כולן מול השאלה, האם אנו מוכנים לספוג פיגוע טרור בו ישלמו אזרחינו בחייהם בגלל שלא ענינו בחיוב ובמידה על השאלות שמניתי.

כאשר מבקרים את מוסריותו של צה"ל אני עונה בגאווה שרמת המוסר וערכים של לוחמינו גבוהה ביותר. אני בוחן בראש וראשונה את מבחן הכוונה. האם היו מקרים בהם הייתה כוונה שהפכה לתכנון וביצוע מבצעיים לפגוע באזרחים בלתי מעורבים, בחפים מפשע? התשובה היא חד משמעית – לא!

אני בוחן את התהליכים אותם אנו עוברים עד לאישור פעולה מבצעית ואין לנו אלא להתגאות בהם. נושא אי פגיעה בגורמים בלתי מעורבים הוא חלק בלתי נפרד מתהליך התכנון המבצעי. לפיכך, כיצד זה שמעת לעת נפגעים אזרחים בלתי מעורבים, ילדים חפים מפשע? משום שהלחימה הזו אינה מתנהלת מעל דפי העיתון ולא במוסד אקדמי זה או אחר. היא מתנהלת בשטח מול אויב טרוריסטי אכזר שמטבע פעולתו בוחר למצוא מסתור ולפעול מתוך האוכלוסייה האזרחית שהוא חלק ממנה.

אין יכולת חד משמעית להבחין בסוג לחימה זה בין אזרח תמים לאזרח שהוא טרוריסט, למרות האיכות הגבוהה של המודיעין העומד לרשותנו. אנו חייבים להביט אל הלחימה הזו נכוחה, מעבר לבקורת העצמית והציבורית שהיא לגיטימית וחיונית, חובה עלינו לנסות ולמצוא כל העת דרכים ופתרונות אלטרנטיביים שיקטינו הסיכוי לפגיעה בחפים מפשע. זה משרת את חופש הפעולה ואת רמת הלגיטימיות לפעולה, אך זה אינו יכול להיות גורם המשתק אותנו מפעולה. מצמרר לחשוב שמספר ארונות המתים בכל צד הוא זה שמגדיר לגיטימציה לפעולה. אנו סבור שזה בלתי מוסרי בעליל שהצידוק לפעולות הגנה עצמית בסיסיות יבוא אם יהיו לנו קרבנות במידה שתשביע את רצון העולם והמבקרים.

מי שמחבר בין עובדת שליטתנו בשטחים לבין דילמות המוסר טועה ומטעה. דרישות מוסריות מלוחמינו אין להן ולא כלום עם המקום בו אנו נמצאים והסיבה בגינה אנו נמצאים בו. אי אפשר לבטל הטענה שהחושים מתקהים ואסור לנו לקבל זאת. כל חריגה מאמות המידה המוסריות של חייל או אזרח ישראלי צריכה להיות מטופלת בחומרה הראויה. עלינו למחוק מאוצר המילים שלנו מושג כמו "תג מחיר", זו מכבסת מילים לפעולות חתרנות וטרור.

ראשיתן של בעיות ערכיות/מוסריות טמונה בהבנת מטרות הלחימה. על המנהיגות המדינית והצבאית להבהיר המטרות והיעדים של הלחימה. סוג הלחימה שאנו חווים הוא מיוחד במינו ואין לו אח ורע באשר לאינטנסיביות, לזירה ולכלים המופעלים על ידי הצדדים. הא סימטריה המלווה לחימה זו היא בראש וראשונה א סימטריה מוסרית. בין תרבות המקדשת חיים לתרבות המקדשת לעתים את המוות וההקרבה. הדילמה המרכזית נגזרת מן העובדה שאת מחיר אי ההצלחה המבצעית של צה"ל משלמים אזרחי מדינת ישראל.

אחת הבעיות המרכזיות אתן עלינו להתמודד היא חוסר המתאם בין החוקים והנורמות בתחום דיני המלחמה לבין קצב ההתפתחות של מערכות וארגוני הטרור.
התשובה לדרך בה אנו אמורים להתמודד עם הבעיה מורכבת משלוש תשובות משנה:
האחת – ההכרח לפעול.
השנייה – מידתיות.
השלישית – שוויון באכיפת החוק.
לפני שאנו נדרשים לשאלת המשפט ההומניטרי הבין לאומי, אנו צריכים הידרש לשאלה ההומניטרית. על מנת להלחם בטרור הנפשע אנו צריכים ללגיטימציה רב שכבתית בקרב לוחמינו, בציבור הישראלי ובקהילה הבין לאומית. לגיטימציה זו תתקבל רק אם יהיה ברור שאני עושים את כל הנדרש על פי החוק הבין לאומי על מנת להבטיח שאם עלינו לפעול יהיה זה רק כנגד מי שרוצה לפגוע בנו.

מהו המשפט הבין לאומי העוסק בדיני מלחמה?, כמה הוא רלוונטי למציאות המבצעית בעידן של טרור? אלה שאלות טובות שאינן פוטרות אותנו מלהתייחס למה שהעולם רואה כמחייב!
ההתפתחות ההיסטורית של דיני המלחמה מראה כי המיסוד שהחל בהאג ב – 1899 וב – 1907 ונמשך באמנת ג'נווה 1949 נעצר למעשה בכל מה שנוגע למלחמה בסביבת טרור, למעט תוספות מספר מ 1977. מציאות זו מציבה בפני המפקדים והלוחמים מצב בו עליהם לשקול את שיקול המידתיות בכל פעולה ופעולה. האם פגיעה בשבעה בלתי מעורבים היא מידתית ביחס לפגיעה בשלושה מחבלים נושאי טיל גראד? האם יש לכך קריטריונים? מי הקובע?

אין ספר חוקים לנושא. דבר אחד ברור והוכח יותר מפעם אחת – היכן שהמפקדים ראו נוכחות אזרחים החודרים למעטפת השיגור – בוטלו שיגורים והוסטו טילים במעופם.

המידתיות אינה רק שאלה חוקית שהתשובה לה מעורפלת היא גם שאלה מעשית, שאלה הנוגעת בעלות תועלת מבצעית. שאלת המידתיות אינה נוגעת רק ליחס שבין פגיעה בבלתי מעורבים לבין פגיעה בטרוריסטים אלא בעיקר לשאלה עד כמה מותר לפגוע על מנת להבטיח אי פגיעה באזרחינו?

ההכרח לפעול – אנו פועלים בחלק ניכר מן המקרים מתוך הכרח הנובע מן הצורך לסכל פעולות טרור כנגד אזרחי מדינת ישראל. הכרח זה מתבטא בעיקרו בסיכולים ממוקדים, מעצר מבוקשים, הקמת מחסומי פתע, פגיעה בחוליות שיגור רקטות ועוד. מעבר להכרח בפעולה, אנו מחויבים ועושים בתכנון ובביצוע למזעור הנזק לגורמים בלתי מעורבים. טעויות קורות לנו, אך חלופת ההימנעות מפעולה אינה באה בחשבון.

שוויון בפני החוק – סוגיה זו קיימת ומתחדדת במיוחד בכל הנוגע ליחס של חלק קטן ושולי של מתיישבים קיצוניים ופורעי חוק כלפי האוכלוסייה הפלסטינית. עלינו כריבון בשטח לוודא שההגנה הראויה תינתן גם לאוכלוסייה הפלסטינית ושמפירי החוק יבואו על עונשם.

עוד כמה מילים על א סימטריה – חוסר הא סימטריה העיקרי נוגע לתחומים הרכים של הקפדה על דיני המלחמה, של מוסר וערכים וקדושת חיי אדם. מלחמתנו בטרור משולה לשני שחקנים היושבים משני צידיו של לוח משחק עליו 64 משבצות שחורות ולבנות. האחד משחק שח והשני דמקה. אנו מחילים על עצמנו את החוקים והכללים של החברה המערבית, זה מקנה לנו ממד נוסף של עצמה, זו המוסרית..

חוקי המלחמה עבורנו אינם עניין תאורטי זוהי התמודדות שוטפת שאין לה מענה מספק בדיני המלחמה. המעבדה לעיצובם של דיני מלחמה בהקשר הטרור מצויה כאן, פה ניתן לבחון את הפער שבין תיאוריה למציאות. המערכת המשפטית האקדמית המקומית והבין לאומית אינה מדביקה את קצב ההתאמה הנדרשת בין הדין בתוקף לדין הנדרש. אנו פועלים בחזית בה לא הדין לבדו קובע אלא המראית, תמונה אחת שווה אלף מילים גם אם כל המילים תומכות את עמדתך.

הפער שבין המציאות המשפטית לבין המציאות המלחמתית מציב איום נוסף וקבוע על לוחמי צה"ל. המדינה מחויבת לספק הגנה ללוחמים, הגנה פיזית כמו גם הגנה משפטית. אסור לנו להגיע למצב בו חיילי צה"ל יעמדו בפני מערכות משפט בין לאומיות הדנות בנושאים אלה על בסיס חוקים אנכרוניסטיים. אם לא נספק הגנה לחיילינו, לא יהיו חיילים. המקרה הראשון יהיה גם האחרון.

משפט סיכום – מול פערי החקיקה וחוסר המתאם בין המציאות המשפטית למציאות המבצעית אנו אמורים להציב את השכל הישר, זה הקורא את תמונת המצב ומקבל החלטות לאורה. שכל ישר זה נשען על מסד תרבותי וערכי מבית, מן החברה בה אנו גדלים ומן החינוך אותו אנו מעניקים.

דני חלוץ התארח היום באולפן ערוץ 2 אצל עודד בן עמי ב"שש עם" בנושא האיום האירני ומינויו של אמיר אשל למפקד חיל האוויר החדש. הרמטכ"ל לשעבר צידד במהלך של ברק אובמה, שהקפיא היום את נכסי ממשלת איראן בארצות הברית. "אובמה פועל בכיוון הנכון", אמר חלוץ. "יש להפעיל על אירן חנק כלכלי באמצעות סנקציות מסוג אלה. אני לא חושב שאירן תסגור את מיצרי הורמוז כפי שהיא מאיימת, אבל אובמה לוקח איום כזה בחשבון ויודע שיש לו מענה".

חלוץ התייחס בהרחבה לאופיו של הדיון בנושא האיום האירני בתוך השיח הישראלי. לטענתו, אפשר לדבר על הנושא, אך: "יש קו מאוד ברור בין דיבור לגיטימי לדיבור לא לגיטימי. ברגע שמתחילים לדבר על עיתויים, מטרות ויכולות – לא ירחק היום בו יתחילו לדבר גם על איזו שעה ובאיזה יום", אמר. "זהו חוסר אחריות לדבר על מושגים כאלה בפומבי. אפשר לדבר על הסוגיה הזאת ברבדים האסטרטגיים שלהם.

דני חלוץ על האיום האירני בערוץ 2

אינני פוסל את הדיון אם נכון או לא נכון לבצע את התקיפה ברמה העקרונית, אבל אם מתחילים לדבר על חלון זמנים, זה מרים את רף הסיכון עבור אלה שהולכים לבצע אותה". חלוץ הוסיף כי "דיון שגולש להתרברבות הוא מסוכן, כי אין לו חסמים ובלמים וזה פוגע בהרתעה הישראלית. אם נצעק 'זאב זאב זאב' ובסוף לא יקרה כלום – נפסיד מכך הרבה".

בהתייחסו למינוי הטרי של מפקד חיל האוויר, אמר חלוץ: "אמיר אשל הוא מפקד שמגיע עם הרבה מאוד ניסיון. הוא עשה את כל שרשת התפקידים הנדרשת לקראת הפיקוד על החיל. הוא לא יהיה מפקד ח"א טכני. הוא יודע להביע את דעתו, הוא יאמר אותה ואינו שבוי בקונספציות. אני בטוח שהוא יעשה את הדבר הכי טוב לעם ישראל. אני מאוד רגוע עם המינוי ורוצה לברך ולאחל לו בהרבה הצלחה. באותה נשימה נזכיר שהיו עוד שני מועמדים ראויים וטובים – יוחנן ונמרוד".

מדוע החלטת לעגל לטובה?

"אנחנו מחוייבים לעשות מעשה" (צילום: ערן סלם)

סיפרו לי על הפרויקט וראיתי שבמאמץ קטן של כל אחד ואחת מאיתנו אפשר להגיע להישג גדול. העובדה שאני עשיתי את זה ברמה האישית לא תביא הרבה תועלת, אבל אם רבים יצטרפו אז אגורה לאגורה תצטרפנה להרבה מאוד.

לטובת מי אתה מעגל לטובה?

לטובת עמותת "אתגרים" שתכליתה לטפל באנשים עם מוגבלויות שונות: מוגבלויות פיזיות, מנטליות וחושיות, באמצעות ספורט אתגרי. העיסוק בספורט אתגרי מאפשר להם להשתלב טוב יותר בחברה על ידי העצמת הביטחון העצמי והאמונה ביכולותיהם. אני מכהן בהתנדבות כיו"ר העמותה כשלוש שנים ואני רואה בזה את הדבר המזערי שאדם יכול להמשיך ולעשות למען החברה. בסופו של דבר אנו חיים בחברה שמורכבת מהרבה פרטים שכל אחד מהם הוא יחיד ומיוחד ואנחנו צריכים להסתכל על הפרטים השונים על מנת לאפשר לכולם להיות חלק אינטגרלי מחברה שלמה שיש בה ערבות הדדית וסיוע של החזק יותר לחזק פחות. חברה שיש בה מתן הזדמנות שווה והכרה שכישורים ויכולות אינם רק בנראות הפיסית של הדברים. בנתינה יש הרבה קבלה והקבלה, במקרה שאני שותף בו, באתגרים, היא לראות חיוך של ילד עם מגבלה כזו או אחרת שמצליח להתמודד עם אתגר ומבין שאפשר להמשיך ולנצח ואין גבול ליכולת. וכל זה מפעם אחת שנותנים לו תנאים להוכיח אותה.

צדק חברתי: מה השינוי המרכזי שצריך לקרות במדינה?

לא הקיץ האחרון עורר בי את המחשבות על כך שחוסר הצדק החברתי במדינת ישראל היא אחת הבעיות שלנו. אנחנו צריכים לפעול כחברה על מנת לייצר הזדמנות שווה לאנשים שונים ולוודא שהעושר הלאומי מתחלק בצורה אחרת מאוזנת יותר, לא בהכרח שווה לכולם, כי מה לעשות? העולם יחסי ולא עולם מוחלט… אין ספק שאנחנו מחוייבים לעשות מעשה כי חוסנה ועוצמתה של החברה זה הבסיס האמיתי לביטחון הלאומי שלנו. רק חברה מאוחדת בערבות הדדית, שמכירה בזכות של כולם ובחובה של כולם לתרום ולהיתרם, תוכל לעמוד בפני אתגרים שמחייבים חברה חזקה על מנת להתמודד.

למה לדעתך חשוב שגם אחרים יעגלו לטובה?

אני משוכנע שהצטרפות למיזם עיגול לטובה איננה כרוכה במאמץ – לא כספי ולא מאמץ אחר, רישומי או טכני. אני חושב שהיכולת והרצון לתת צריכים להיות משותפים לכולנו. כל אחד על פי יכולתו: לאדם אחד אגורה היא הרבה ולאחרים זה מעט, אבל כל מי שיכול ומרגיש שאנחנו מחויבים כפרטים לסייע לפרטים אחרים, צריך לעשות את זה. הלוואי שנגיע ליום שבו לכל אחד יהיה מה שהוא זקוק לו מבלי להזדקק לעזרה מבחוץ. כרגע זה חלום ולא מציאות.

• דן חלוץ שימש כרמטכ"ל ה־18 של צה"ל והיה הרמטכ"ל הראשון שהתחיל את שירותו בצה"ל כטייס בחיל האוויר.פיקד על הצבא במהלך תוכנית ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה. לאחר שפרש, עבר חלוץ לעסקים. בשנת 2010 התפקד ל"קדימה" והוציא לאור את ספרו האוטוביוגרפי "בגובה העיניים" (בהוצאת ידיעות אחרונות).

מתוך כתבה שפורסמה במגזין האינטרנט XNET. נכתב על ידי גלית לוי

ביום שישי האחרון, בעקבות ההסלמה החוזרת בדרום, התראיין הרמטכ"ל לשעבר, דני חלוץ, לתוכניתו של גולן יוכפז בגלי צה"ל.

לשאלתו של יוכפז על מקרים בהם נפגעים אזרחים בתקיפות צה"ל על מתקני חמאס ברצועה, אמר חלוץ: "חלק מהמחירים של העימותים הללו, הם שלעיתים זה לא מצליח במאת האחוזים, למרות שאנחנו צריכים לבדוק לפני שאנחנו מבקרים את עצמנו. יחד עם זאת, על כל מאות האירועים בהם זה 'מצליח', אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם סטטיסטית זה לא יכול לקרות מדי פעם, אבל בראש ובראשונה צריך להצטער על זה שאזרחים נפגעים והצער הזה הוא צער כן ולא בא מן הפה אל החוץ".

עוד אמר חלוץ כי: "המדיניות של הטרור היא מאז ומתמיד למצוא מחסה תחת נשים וילדים, אין פה דבר חדש. הדילמה הזאת תתקיים לעולם ועד ובתוך הדילמה הזאת עושים לטעמי את העבודה הכי מדוייקת שאפשר להעלות על הדעת".

אני לא בעד להסתער מחדש על עזה

בהקשר למצב בו צה"ל מנסה לסכל פיגוע על ידי חיסול ובעצם כך נפתח סבב של עימותית מול ארגוני הטרור המכניס מחדש מאות אלפי אזרחים למרחבים המוגנים, השיב חלוץ: "כשיש ודאות באשר להוצאת פיגוע כזה, אני חושב שלא נכון שנפתח את הסבב לאחר ששילמנו במחיר של הרוגים ישראלים, אלא נכון שאם כבר נגזר עלינו להיות בסבב – זה רק אחרי שגבינו כבר את המחיר מראש וסיכלנו פיגוע".

באשר לטענתו כי ההרתעה אל מול גורמי הטרור לא נשמרת, הרחיב חלוץ: "יש לפגוע באופן מתמיד בראשי הטרור, אבל יחד עם זאת אסור לא למצות הזדמנויות להרגיע את השטח. אני לא בעד להסתער מחדש על עזה ולהכנס אליה. יש להפנות את הכתובת למי ששולט בשטח והכתובת היא החמאס. אנחנו רואים בשולי הדברי שאין בצד השני רצון עז להסלים את המצב, ואולי זה חלק מפירות ההבנה, אם יש פירות, בין פת"ח לחמאס".

חלוץ הוסיף כי "לראש ממשלת טורקיה אינטרסים לאומיים טורקיים ואת התשובה לשאלה מה מניע אותו הוא צריך לספק לעמו ולא לנו. אך התשובה מה מניע אותנו  – צריכה להתקבל מממשלת ישראל. האינטרס הישראלי הברור הוא לשמור על מערכת יחסים תקינה עם הטורקים ולהתמודד במאמץ למציאת פתרונות מול הפלסטינים.

הדרך אינה בהתנצלויות ולא בכריעת ברך, גם לא באמירות פומביות מגבירות מתח, אלא בעשייה מדינית שקטה ומקצועית, שתחפש ותמצא את הנוסחאות המילוליות והמדיניות המתאימות, אשר יאפשרו לשני הצדדים לרדת מהעצים הגבוהים עליהם טיפסו.

לטור המלא (לחצו להגדלה)