גלעד חוזר הביתה - תמונה מהטלוויזיה המצרית

תחושת השמחה גוברת על הפנמת המחיר אותו נאלצנו לשלם בתמורה. כעת מוטלת עלינו האחריות לוודא שאף לא אחד מן הטרוריסטים ששוחררו יוכל לחזור אל מעגל הטרור.

כאבן של המשפחות נפגעות הטרור קשה מנשוא, ליבנו איתן בימים אלה כמו בכל הימים.

טוב נעשה אם נראה בכך הזדמנות לשינוי מצבה המדיני של ישראל במזרח התיכון ובכך נעצים את אירוע חזרתו של גלעד.

אתמול הופעתי בהרצאה בפני תלמידי כיתות י"ב בביה"ס הריאלי העברי בחיפה. מספר דקות לאחר פתיחת ההרצאה, בשעה 11:00 בדיוק, נעמדו התלמידים על רגליהם למשך חמש דקות, על מנת לתמוך סמלית במאבק הציבורי להשבתו של גלעד שליט.

במהלך האירוע נשאלתי מספר שאלות חשובות על ידי התלמידים. להלן עיקרי דבריי:

עמדתי בנושא שליט

"גלעד חי, נושם וקיים, ובעמידתנו זו אנו מביעים את רצון כולנו לראותו חוזר הביתה בשלום. משימתו של חייל הושלמה כאשר הוא שב הביתה שלם. ערכי היסוד של צה"ל אינם מתירים השארת חיילים בידי האויב. אני רוצה להאמין ולקוות כי ממשלת ישראל חדורת רצון ונחושה להשיבו".

שאלת המחיר

"השאלה איננה מספר המחבלים שישוחררו, אלא מיהם אותם מחבלים ולאן ישוחררו. שאלת כמות המחבלים אשר ישוחררו, היא אחת הטענות אותן משמיעים המסתייגים משחרור שליט בכל מחיר. בעסקת ג'יבריל בשנות השמונים, שוחררו 1400 מחבלים, ויש טענה שחלקם חזרו לפעול במעגלי הטרור.

יחד עם זאת, אני מאמין בצה"ל וביכולתו לטפל בעניין זה. איננו צריכים להמתין לשחרור מחבלים כדי לדעת את זוועות הטרור. עלינו להילחם בטרור באופן קבוע ותקיף, ללא קשר לשחרור מחבלים בתמורה לשבוי שלנו".

ההצטרפות לקדימה

עם רון כתרי, מנהל ביה"ס הריאלי

"בעבר האמנתי בארץ ישראל השלמה, אולם אדם מובחן מהבהמה ביכולתו לקרוא מציאות ולהגיב לה, תוך עדכון דעותיו. אני רוצה להאמין, כי אנשים מסוגלים לבחון עמדותיהם ולשנותן בהתאם למציאות העכשווית"

הליך מינוי הרמטכ"ל

"מה שקרה לנו בחודשים האחרונים הוא רע מאוד מבחינת התהליכים עצמם, אולם הרחקנו לכת בתליית גיבורינו בכיכר העיר. גלנט תרם רבות למדינה והדרך בה הוצג לא היתה הוגנת כלפיו, כלפי משפחתו וכלפי ילדיו. אני מקווה שהמדינה למדה משהו מהאירוע הזה, אשר יצר כתמים שלעולם יישארו ברקע."

ערכים וחינוך – היסוד לקיומנו

"אין דבר המשפיע ומגדיר את עתידה של מדינה יותר מן המערכת החינוכית. הערכים המוטמעים, המחויבות האזרחית וההבנה שכל דור נושא את אחריותו לדורות הבאים הם היסוד לקיומנו."

במהלך דבריי ציינתי לשבח את אורן אלמוג, תלמיד ביה"ס הריאלי וחניך מצטיין של תכנית אתגרים, אשר איבד את מאור עיניו בפיגוע הטרור במסעדת מקסים בשנת 2003 והפך במרוצת השנים לזוכה מדליה בתחום שייט המפרשיות.

מתוך פאנל באוניברסיטה העברית

הרמטכ"ל ה-18 של צה"ל, רא"ל במיל' דני חלוץ, היה הראשון מבין הדוברים. חלוץ, בעל קריירה צבאית ארוכת שנים, נאלץ להתמודד לא פעם עם סוגיית חיילים שבויים וביניהם אלדד רגב ז"ל, אודי גולדווסר ז"ל, וגלעד שליט. "כל ראש ממשלה רוצה לראות את גלעד בבית" אמר חלוץ בתחילת דבריו, ובכך פתח למעשה בנושא שעשרות הסטודנטים וחברי קדימה בקהל ציפו לשמוע במיוחד.

לדבריו, "אין זה עניין של השוואת מחירים וכמויות, אין מדד קבוע – אלא כל מקרה פרטני לגופו". הרמטכ"ל לשעבר אמר כי יש לעשות הבחנה ברורה בין סוגי מחבלים, פוטנציאל המסוכנות שלהם ועוד גורמים רבים נוספים אשר הנהגה צריכה לשקול. כשנישאל כיצד היה נוהג הוא עצמו אם היה בין מקבלי ההחלטות, השיב באופן הישיר ביותר אך יחד עם זאת גם שקול ומדוד – יש לשחרר את גלעד שליט במסגרת עסקת חילופי שבויים, על בסיס המידע שהתפרסם בתקשורת.

אל מול הגישה הרציונלית המתחשבת בשיקולים הלאומיים, אותה הציג חלוץ, עסק יוסף גרוף בהיבטים האישיים והרגשיים של הסיטואציה הזו. גרוף, ממשוחררי עסקת ג'יבריל (מאי 1985), הסביר כי לדעתו ההנהגה הישראלית כיום לא מוכנה לעשות את הצעד האמיץ ולהכריע בסוגיית שליט. "אומרים שמדינת ישראל עושה כל שביכולתה על מנת לשחרר את גלעד – אבל יש עוד כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות ולא עושים. ואני שואל אתכם למה? והתשובה היא פשוטה – כי זה עלול לקרב את היום בו תצטרך ההנהגה להכריע, ולהתמודד עם ההשלכות לכך" דברי גרוף.

תמיכה ברמטכ"ל לשעבר הגיעה דווקא מצידו של יעקב אביטן, אבי החייל עדי אביטן ז"ל, אשר נחטף באוקטובר 2000 על ידי חיזבאללה מגזרת הר דב. אביטן, אשר תיאר את ההתמודדות הנפשית והרגשית הקשה, סיכם דבריו באומרו "המהלך הצבאי של קיץ 2006 בלבנון, הגיע באיחור של 6 שנים. מבלי להיכנס לצד הטקטי של המהלך – בסופו של דבר נסראללה אמר את מה שכולנו עדיין לא מבינים : 'אם הייתי יודע שהתגובה הישראלית תהיה כה קשה, לא הייתי תוקף מלכתחילה'. עד היום הוא יושב לו באיזה בונקר, מפחד שישראל תגיע אליו. אם היינו עושים את זה באוקטובר 2000, הדברים היו נראים היום אחרת לגמרי".

אביטן גם מתח ביקורת קשה על ראש הממשלה דאז, אהוד ברק. "הגענו לשיחה איתו, ודרשנו את שחרור הבנים – בין אם באמצעים צבאיים ובין אם באמצעים דיפלומטיים. ברק, מבלי להתבלבל, ענה לנו : 'אם אני מכניס עכשיו פלוגה ללבנון, 20 חיילים מתים. זה מה שאתם רוצים?'". אביטן הנסער הטיח בברק כי הוא פחדן, איננו מנהיג וחסר יושרה אישית. "איך הוא יכול להעמיד אותי, אבא לחייל שבוי, בדילמה הזו? הרי הוא היה אז ראש הממשלה, לא אני. לא אמרתי לו איך לשחרר את הבן שלי, אבל זו הייתה המחויבות שלו לשחרר את עדי ויהיה מה".

את האירוע סיכום חלוץ בקביעתו כי "אין בכלל דבר כזה 'כל מחיר'", והסכימו איתו הדוברים האחרים, "יש את המחיר שמוכנה המדינה, והחברה, לשלם באותו הרגע ובאותן נסיבות – וגם למחיר הזה ישנן השלכות עימן מדינה מסודרת כמו ישראל צריכה ויכולה להתמודד". בכך סימן חלוץ את נקודת הקונצנזוס בין דוברי הפאנל.

הדיון בנושא פדיון שבויים היווה את האירוע המסכם את פעילות תא קדימה באוניברסיטה העברית לסמסטר הראשון של שנת הלימודים תשע"א. הגעתו של הרמטכ"ל לשעבר יצרה הרבה מאוד תהודה בקרב תלמידי הקמפוס כמו גם בקרב עובדי האוניברסיטה. מחלקת הביטחון של האוניברסיטה דרשה את הצבתו של מאבטח מיוחד באירוע לרגל הגעתו של הרמטכ"ל לשעבר שכן לדבריהם מדובר באישיות בכירה מאוד. גם סטודנטים המעורים בהתרחשויות הפוליטיות בקמפוס ולא נכחו באירוע עצמו אמרו כי שמעו שהיה פאנל מרתק ובירכו על פעילות סוף סמסטר מוצלחת.

אירוע זה, ובתקווה גם נוספים בעתיד, לא נועד להציג פיתרונות קסם או תשובות בית ספר, אלא בעיקר לעודד חשיבה יסודית ומעמיקה יותר בסוגיה מורכבת ורגישה מאוד בחברה הישראלית. ועדת שמגר, אשר מסקנותיה טרם הובאו לידיעת הציבור, אולי תוכל לסייע באופן כזה או אחר בהעמקת השיח הציבורי בנושא, על פני סיסמאות ריקות מתוכן כמו "לא בכל מחיר", " עסקת ג'יבריל 2" או "רון ארד 2".

הכותב הוא רן רובנר, סטודנט ליחסים בינלאומיים, משמש כראש תא קדימה באוניברסיטה העברית.